Deux pâtes sous le seuil se joignent par adhérence ou par un récipient, même cuites ; une planche sans rebord ne les joint pas. Si chacune a déjà la quantité, on prélève de l'une sur l'autre dès qu'elles sont devant soi.
דין ב' עיסות שאין בהן כשיעור. ובו ב' סעיפים:שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט מזו בזו מצטרפין אם הם ממין הראוי להצטרף כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד ואם אינם נדבקים והם בסל אחד הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז אינם מצטרפים: הגה ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי דהיינו שיהא כל ככר א' או עיסה למעלה מדופני הכלי (טור) : ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן:
Deux pâtes dont aucune n'a la quantité requise : si elles se touchent au point qu'un peu de l'une adhère à l'autre, elles se joignent, pourvu qu'elles soient d'une espèce susceptible de se joindre, comme exposé au siman 324. Si elles n'adhèrent pas mais se trouvent dans un même panier, le panier les joint, même après cuisson, une fois devenues pain. Si on les a posées sur une planche sans rebord, elles ne se joignent pas. (Rema : Aussi, lorsqu'on les joint dans un récipient, on prendra garde qu'aucune part ne dépasse le bord du récipient : nulle miche ni nulle pâte ne doit dépasser les parois.) Il y en a qui disent que couvrir le pain d'un linge compte comme un récipient pour les joindre.
אם יש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו:
Si chaque pâte a la quantité requise et que l'on veut prélever de l'une sur l'autre, il n'est besoin ni de joint par un récipient ni de contact : dès lors que toutes deux sont devant soi, on prélève de l'une sur l'autre.