מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם קבורה אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין בית לחבירו עושה לו מחיצה ואוכל ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ובין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים לא יענה אחריהם אמן ופטור מכל מצות האמורות בתורה ואפי' אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין אינו רשאי (ועיין בא"ח סי' ע"א) ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין (אם ירצה) (רבינו יונה פ' מי שמתו) ומברך וחייב בכל המצות חוץ מבתשמיש המטה שאסור בו (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו) ואם צריך להחשיך על התחום כדי לעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות ליאסר בכולן משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך על התחום ואם רוצה לקברו ביו"ט ראשון ע"י עממין אסור בכולן וכ"ש בי"ט שני שהוא בעצמו יכול לקברו שחלו עליו כל דיני אנינות: (י"א דתלמיד על רבו מובהק אסור לאכול בשר ויין כל זמן שמוטל לפניהם) (הגהות אשירי פ' א"מ) :
Celui qui perd un proche pour lequel il est tenu d'observer l'avelout (deuil) mange, avant l'enterrement, dans une autre maison. S'il n'a pas d'autre maison, il mange chez un ami. Si l'ami n'a pas de maison, on dresse une cloison et il mange ; même un drap suffit, à condition d'en fixer le bas pour qu'il ne soit pas emporté par le vent. S'il n'a rien pour faire une cloison, il tourne le visage et mange. Dans tous les cas, même s'il se trouve dans une autre ville, il ne s'accoude pas pour manger, il ne mange pas de viande, il ne boit pas de vin, il ne récite ni la berakha hamotsi ni le birkat hamazone ; on ne bénit pas à sa place et on ne fait pas de zimoun sur lui. S'il mange avec d'autres qui bénissent, il ne répond pas amen après eux. Il est exempt de toutes les mitsvot énoncées dans la Torah, même s'il n'a pas à s'occuper du mort parce que d'autres s'en occupent pour lui. Certains disent que même s'il veut se montrer rigoureux et bénir ou répondre amen après ceux qui bénissent, il n'en a pas le droit (voir Ora'h 'Haïm siman 71). Le Chabbat et Yom Tov, il mange de la viande et boit du vin s'il le veut, il bénit et il est tenu de toutes les mitsvot, sauf les rapports conjugaux, qui lui restent interdits. (Rema : Il est permis d'aller au beit haknesset le Chabbat ; en semaine, il n'y a pas d'interdit proprement dit, mais puisqu'il lui est interdit de prier, que ferait-il là-bas.) S'il doit gagner le te'houm (limite de déplacement) à la tombée du jour pour s'occuper du mort, l'oninout (période d'affliction avant l'enterrement) lui incombe et l'interdit en tout cela dès qu'il se met en route pour arriver au te'houm à la nuit. S'il veut le faire enterrer le premier jour de Yom Tov par des non-Juifs, il est interdit en tout cela ; à plus forte raison le second jour de Yom Tov, où il peut l'enterrer lui-même : tous les dinim de l'oninout s'appliquent. (Rema : Certains disent qu'un disciple, à l'égard de son rav mouvhak (maître principal), n'a pas le droit de manger de la viande ni de boire du vin tant que le maître gît devant eux.)
מי שמת לו מת בשבת יאכל במוצאי שבת בלא הבדלה ולא יתפלל ולא בבוקר קודם קבורה ולאחר קבורה יתפלל תפלת שחרית אם לא עבר זמנה אבל תפלת הערב לא יתפלל שכבר עבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שבלילה לא היה חייב להתפלל ולענין ההבדלה יבדיל אחר שיקבר המת: (מהר"מ ומרדכי והג"מ):
Celui à qui un proche meurt le Chabbat mange à la sortie du Chabbat sans havdala et ne prie pas ; de même le matin, avant l'enterrement. Après l'enterrement, il prie la tefila de cha'harit si son temps n'est pas passé. Mais la tefila du soir, il ne la prie pas, car son temps est déjà passé. Cela ne ressemble pas à celui qui a oublié de prier Arvit et qui prie cha'harit deux fois, puisque la nuit il n'était pas tenu de prier. Quant à la havdala, il la fera après que le mort aura été enterré.
מקום שנוהגים שכתפים מיוחדים להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרוהו להם מותרים הקרובים בבשר ויין אפי' קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם: הגה מקום שנושאין המת מעיר לעיר אם מקום קרוב הוא הוי כאלו מוטל לפניו אבל אם הוא מקום רחוק כגון מהלך שני ימים מותר עד שיבאו לעיר קבורתו (רבינו יונה פ' מי שמתו):
Là où l'usage est que des porteurs désignés sortent le mort, une fois que les proches se sont occupés des préparatifs de l'enterrement et le leur ont remet pour qu'ils l'enterrent, dès cette remise les proches ont le droit de manger de la viande et de boire du vin, même avant que le mort soit sorti de la maison, car il ne repose plus sur eux. (Rema : Là où l'on transporte le mort d'une ville à une autre : si le lieu est proche, c'est comme s'il gisait devant lui ; s'il est loin, par exemple à deux jours de marche, c'est permis jusqu'à ce qu'ils arrivent à la ville de l'enterrement.)
מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה לא חל על הקרובים אנינות וגם אבילות לא חל עליהם כיון שלא נתייאשו מלקברו וכן אם קרובי המת בתפיסה אין אנינות חל עליהם וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חיה או שטפו נהר ולא נתייאשו מלקברו אין על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו:
Celui qui meurt en prison et n'est pas livré pour l'enterrement : l'oninout ne s'applique pas aux proches, ni l'avelout, puisqu'ils n'ont pas perdu tout espoir de l'enterrer. De même, si les proches du mort sont en prison, l'oninout ne s'applique pas à eux. De même, celui qui a été tué en chemin, ou qu'une bête a traîné, ou qu'un fleuve a emporté, et dont on n'a pas perdu tout espoir de l'enterrer : les proches n'ont ni le din d'oninout ni le din d'avelout. On leur compte les sept jours et les trente à partir du jour où l'on a perdu tout espoir de l'enterrer.
כל זמן שלא נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה אבל אסור לישב או לישן על גבי מטה אפי' כפויה: הגה וכל שכן שאסור בתשמיש המטה (טור בשם הרמב"ן ובשם התוספות ובמרדכי פ"ק דכתובות בשם י"א) וי"א דאסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה (טור) אבל מותר לצאת מפתח ביתו (הגהות מיימוני פ"ד בשם סמ"ק):
Tant que le mort n'est pas enterré, l'onen (proche avant l'enterrement) ne retire ni soulier ni sandale, et n'est pas tenu de s'envelopper la tête ni de renverser le lit. Mais il lui est interdit de s'asseoir ou de dormir sur un lit, même renversé. (Rema : À plus forte raison les rapports conjugaux lui sont interdits. Certains disent qu'il lui est aussi interdit de se laver, de s'oindre, de se réjouir, de donner le salut, de se couper les cheveux et de travailler. Mais il lui est permis de sortir de sa porte.)
המשמר את המת אפילו שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא:
Celui qui veille le mort, même si ce n'est pas le sien, est exempt de la lecture du Chema et de toutes les mitsvot énoncées dans la Torah. S'ils étaient deux, l'un veille et l'autre lit.