On brûle le lit et les objets d'usage des rois et des nessiim, non des simples particuliers. On n'écoute pas celui qui refuse d'être enterré aux frais de ses biens : on prélève sur les héritiers tout le nécessaire de la sépulture.
דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני. ובו ג' סעיפים:שורפין על המלכים (או על הנשיאים) (טור בשם תוספתא) מטתן וכלי תשמישן אבל על ההדיוטות אסור:
On brûle, pour les rois ou pour les nessiim (princes), leur lit et leurs objets d'usage. Mais pour les hedyotot (simples particuliers), c'est interdit.
האומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחו וכן כל מה שרגילין לעשות לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר והוא שירשו ממון מאביהם:
Celui qui dit : « Ne m'enterrez pas sur mes biens » : on ne l'écoute pas. On prélève de force sur ses héritiers tout le nécessaire de sa sépulture, et de même tout ce que l'on a l'habitude de faire pour les gens de sa famille, jusqu'à la pierre que l'on pose sur la tombe — à condition qu'ils aient hérité de l'argent de leur père.
אפילו מי שאין לו ממון שצוה ואמר אל תקברוהו אין שומעין לו:
Même celui qui n'a pas d'argent et qui a ordonné : « Ne m'enterrez pas » : on ne l'écoute pas.