Le cortège nuptial passe avant le convoi funèbre. Après la houppa, consoler l’endeuillé précède réjouir le marié, sauf si les moyens ne suffisent pas aux deux. La milah précède l’enterrement, sauf s’il s’agit d’un met mitsva.
אם פגעו מת וכלה זה בזה מעבירין המת מלפני הכלה וכן אם אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין ומכניסין הכלה לחופה ואחר כך קוברים המת אבל אחר שנכנסה לחופה ויש לפניו לנחם אבל ולשמח חתן תנחומי האבל קודם וכן הבראת האבל קודם למשתה של חתן במה דברים אמורים שיש בידו ספוק כדי שניהם אבל אם אין בידו כדי שניהם משתה החתן קודם. (חתן ואבל בב"ה יוצא החתן עם שושביניו תחילה ואחר כך האבל והמנחמים וכן הקרואים שלהם אוכלים עם החתן כשירצו ולא עם האבל) (ב"י בשם הגהות מיימוני פ"ד) . המת והמילה מילה קודמת ואם הוא מת מצוה מת מצוה קודם:
Si un mort et une mariée se rencontrent, on écarte le mort de devant la mariée. De même, s’il n’y a pas dans la ville de quoi honorer l’un et l’autre, on fait d’abord entrer la mariée sous la houppa (dais nuptial), puis l’on enterre le mort. Mais une fois qu’elle est entrée sous la houppa, si l’on a devant soi à la fois à consoler un endeuillé et à réjouir un marié, les consolations de l’endeuillé passent d’abord. De même, la havraa (premier repas de l’endeuillé) passe avant le festin du marié. De quoi parle-t-on ? Lorsqu’on a de quoi pourvoir aux deux. Mais si l’on n’a pas de quoi pour les deux, le festin du marié passe d’abord. (Rema : Un marié et un endeuillé au beit haknesset : le marié sort d’abord avec ses accompagnateurs, puis l’endeuillé et ceux qui le consolent. De même, leurs invités mangent avec le marié s’ils le veulent, et non avec l’endeuillé.) Le mort et la milah (circoncision) : la milah passe d’abord. S’il s’agit d’un met mitsva (mort sans personne pour s’en occuper), le met mitsva passe d’abord.