Le kohen ne doit pas s’impurifier par un mort, les impuretés qui s’en détachent, la dalle et les parois du tombeau, un membre détaché d’un vivant, un arbre ou des pierres dont on ignore sous lequel gît l’impureté, un champ labouré sur une tombe, ni la Terre des nations. Rema : épée impure par un mort — l’usage est d’être indulgent.
הכהן מוזהר שלא ליטמא במת ולא לכל טומאות הפורשות ממנו ולא לגולל ולא לדופק ולא לאבר מן החי [שאין] בו כדי להעלות ארוכה אם היה מחובר ולא לאילן המיסך על הארץ וענפיו מובדלים זה מזה וטומאה תחת אחד מהם ואין ידוע תחת איזה או אבנים היוצאים מהגדר וטומאה תחת אחד מהם ואין ידוע תחת איזה וכן שדה שנחרש בו קבר ואין ידוע מקומו וכל ארץ העמים אסור לכהן ליטמא בהן: הגה יש אומרים דכהנים אסורים ליטמא לחרב שנטמא במת (כל בו בשם ספר יראים ותשו' רשב"א בשם רבותינו הצרפתים) ויש מקילין (תשובת רשב"א שם בשם הראב"ד ועיין בתוס' דנזיר באריכות) וכן נהגו להקל ואין נזהרין מזה:
Le kohen est mis en garde de ne pas s’impurifier par un mort, ni par toutes les impuretés qui s’en détachent, ni par le golel (dalle du tombeau), ni par le dofek (parois du tombeau), ni par un membre détaché d’un vivant qui n’a pas de quoi cicatriser s’il était encore attaché, ni par un arbre qui couvre le sol et dont les branches sont séparées les unes des autres, une impureté se trouvant sous l’une d’elles sans que l’on sache sous laquelle, ni par des pierres qui dépassent d’une clôture, une impureté se trouvant sous l’une d’elles sans que l’on sache sous laquelle. De même un champ où l’on a labouré une tombe sans que l’on en sache l’endroit, et toute la Terre des nations : il est interdit au kohen de s’y impurifier. (Rema : Certains disent que les kohanim ont interdiction de s’impurifier par une épée devenue impure au contact d’un mort. D’autres sont indulgents. On a pris l’habitude d’être indulgent et l’on n’y prend pas garde.)