L’endeuillé ne mange pas de son propre bien au premier repas. Voisins et proches le nourrissent. Règles selon le sexe, le statut, le Chabbat, le mineur, la nouvelle lointaine et le partage du pain.
דיני סעודת הבראה לאיש ולאשה. ובו י"ג סעיפים:אבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה אבל בשניה מותר אפילו ביום ראשון ומצוה על שכניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו ויכול אחד להאכיל את חברו בימי אבלו והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו בתחילה:
L’endeuillé n’a pas le droit de manger de son propre bien au premier repas ; au second, c’est permis, même le premier jour. C’est une mitsva pour ses voisins de le nourrir du leur, afin qu’il ne mange pas du sien. L’un peut nourrir l’autre pendant les jours de deuil de celui-ci, et l’autre le nourrira de même pendant les siens, à condition de ne pas se donner l’un à l’autre dès le départ.
אשה שאירעה אבל אין לאנשים להברותה אבל נשים מברין אותה ואשה נשואה שאירעה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה וכן מי שיש לו סופר או שכיר אם אוכל בשכרו ואירעו אבל לא יאכל סעודה ראשונה משל בעל הבית אבל מי שזן עני או יתום או לבנו ובתו בלא תנאי ואירעם אבל יכולים לאכול סעודה ראשונה משל בעל הבית:
Une femme à qui un deuil est survenu : les hommes ne lui servent pas la havraa, mais les femmes la lui servent. Une femme mariée à qui un deuil est survenu ne peut pas manger le premier repas du bien de son mari. De même, qui a un scribe ou un salarié mangeant à titre de salaire, si un deuil lui survient, ne mange pas le premier repas du bien du maître de maison. Mais qui entretient un pauvre, un orphelin, ou son fils et sa fille sans condition, si un deuil leur survient, ceux-ci peuvent manger le premier repas du bien du maître de maison.
אם רצה האבל שלא לאכול ביום הראשון מותר לאכול משלו אפילו סעודה ראשונה: הגה וכן אם לא הברוהו ביום ראשון שנמשך עד הלילה מותר לאכול בלילה משלו ואין צריך הבראה (טור בשם רוב הפוסקים):
Si l’endeuillé veut ne pas manger le premier jour, il a le droit de manger de son propre bien, même pour le premier repas. (Rema : De même, si on ne lui a pas servi la havraa le premier jour et que cela s’est prolongé jusqu’à la nuit, il a le droit de manger la nuit de son propre bien, et il n’a plus besoin de havraa.)
היו נוהגים להתענות ביום מיתת החכמים:
On avait coutume de jeûner le jour de la mort des Sages.
מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשכה קודם ביה"ש יש מי שאומר שמברין אותו אז ולי נראה דכיון שאינו חובה טוב שלא להברותו אז מפני כבוד השבת וכן נוהגין:
Qui a été enterré le vendredi tout près de la nuit, avant le crépuscule : il y a qui dit qu’on lui sert alors la havraa. Il me semble que, puisque ce n’est pas une obligation, il vaut mieux ne pas la lui servir alors, par honneur du Chabbat. Et ainsi est l’usage.
אין מברין על הקטן אא"כ הוא בן שלשים יום שלימים או קים ליה ביה שכלו לו חדשיו:
On ne sert pas la havraa pour un enfant, à moins qu’il ait trente jours révolus, ou qu’il soit établi que ses mois de gestation sont accomplis.
מרביצין ומכבדין בבית האבל ומדיחין קערות כוסות וצלוחיות וקיתונות ואין מביאין שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאים אותם בבית שהמת שם ואין מברכים עליהם ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל אלא יושבים ודוממים:
On asperge et l’on balaie dans la maison de l’endeuillé ; on rince assiettes, coupes, flacons et cruches. On n’y apporte ni aromates ni encens ; on les apporte toutefois dans la maison où se trouve le mort, sans berakha sur eux. On ne dit ni enseignement ni aggada dans la maison de l’endeuillé : on s’assied et l’on se tait.
כיון שנקבר המת מותר לאכול בשר ולשתות יין מעט בתוך הסעודה כדי לשרות אכילה שבמעיו אבל לא לרוות:
Dès que le mort est enterré, il est permis de manger de la viande et de boire un peu de vin pendant le repas, pour humecter les aliments dans les entrailles, mais non pour s’en rassasier.
מקום שנהגו להברות בבשר ויין ומיני מטעמים עושים ומברין תחילה בבצים או בתבשיל של עדשים זכר לאבילות ואח"כ אוכלים כל צרכם:
Là où l’usage est de servir la havraa avec viande, vin et mets délicats, on le fait. On commence toutefois par des œufs ou un plat de lentilles, en souvenir du deuil ; ensuite on mange à satiété.
אין לאכול עם האבל כל כך בני אדם שיתחלקו לשני מקומות:
On ne mange pas avec l’endeuillé un si grand nombre de personnes qu’il faille se partager en deux endroits.
היכא שצריך למנות שבעה אחר הרגל וכן אם שמע שמועה בשבת צריך להברותו הבראה ראשונה שבימי אבלות (וי"א שכיון שנדחה יום ראשון אין מברין אותו וכן נוהגים (במרדכי במ"ק בשם י"א ונ"י) ואפילו היכא דעולה לו למנין ז' כגון במקומות שעושין שני ימים ששני עולה):
Là où l’on doit compter les sept jours après la fête, et de même si l’on a appris une nouvelle le Chabbat, il faut lui servir la première havraa des jours de deuil. (Rema : Certains disent que, le premier jour ayant été reculé, on ne lui sert pas la havraa ; et ainsi est l’usage. Même là où ce jour compte dans les sept, par exemple aux lieux où l’on observe deux jours, le second comptant.)
אין מברין על שמועה רחוקה:
On ne sert pas la havraa pour une nouvelle lointaine.
פריס (פירוש בוצע לחם לברך המוציא) מנחם גדול דבהון ובשבת פריס כאורחיה :
Le plus grand des consolateurs parmi eux rompt le pain — c’est-à-dire coupe le pain pour bénir hamotsi. Le Chabbat, il rompt comme à l’accoutumée.