L'endeuillé n'a pas le droit de laver tout son corps ni de s'oindre pour le plaisir pendant sept jours ; la coutume étend l'interdit du lavage à trente jours. Exceptions : saleté, santé, accouchée, deuils successifs, immersion reportée, et parure d'une femme mariée après les sept jours.
איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים:רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש: הגה וכל זה מדינא אינו אסור רק שבעה אבל אח"כ מותר ברחיצה אלא שנהגו האידנא לאסור כל רחיצה כל ל' יום (מהר"ם הלכות שמחות ובהגמי"י פ"ז מהל' י"ט ופ"י דהל' אבל) ואפי' לחוף הראש אסור (לקמן סימן ש"צ ובא"ז) ואין לשנות המנהג כי מנהג קדום הוא ונתייסד על פי ותיקין (א"ז בשם רשב"א):
Comment s'applique le lavage ? Il est interdit de laver tout son corps, même à l'eau froide. Mais le visage, les mains et les pieds : à l'eau chaude, c'est interdit ; à l'eau froide, c'est permis. S'il était souillé de boue et d'excréments, il se lave comme à son habitude et ne s'en soucie pas. (Rema : Tout cela, d'après la loi, n'est interdit que pendant sept jours d'avelout (deuil) ; ensuite le lavage est permis. Mais on a pris l'habitude, de nos jours, d'interdire tout lavage pendant les trente jours, et même de se laver la tête est interdit. On ne changera pas la coutume, car c'est une coutume ancienne, fondée par les anciens pieux.)
סיכה כיצד אסור לסוך אפי' כל שהוא אם מכוין לתענוג אבל אם הוא להעביר הזוהמא מותר וא"צ לומר משום רפואה כגון שיש לו חטטין בראשו:
Comment s'applique l'onction ? Il est interdit de s'oindre, même d'une quantité minime, s'il vise le plaisir. Mais s'il s'agit d'enlever la souillure, c'est permis. Et il va sans dire que c'est permis pour un soin, par exemple s'il a des dartres sur la tête.
יולדת אבלה שצריכה לרחוץ מותר וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין דלא גרע מאסטניס (פי' קר הגוף ומצונן) שמותר לרחוץ כל גופו ולא כל מי שאומר אסטניס אני מתירין לו אלא דוקא שהוא ידוע שהוא אסטניס ומתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש:
Une accouchée en avelout qui a besoin de se laver : c'est permis. De même, celui dont la tête est encombrée de saleté a le droit de se laver la tête à l'eau chaude, car il n'est pas moindre qu'un asténis (c'est-à-dire une personne au corps frileux et sensible au froid), à qui l'on permet de laver tout le corps. On n'accorde pas cette permission à quiconque dit « je suis asténis » : seulement s'il est connu comme tel, qu'il se conduit dans la propreté, et que s'il ne se lavait pas il souffrirait beaucoup et en viendrait à une affection.
מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן:
Celui que ses deuils ont pressé, à qui deux avelout sont survenues l'une après l'autre, a le droit de laver tout son corps à l'eau froide.
נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת (טור בשם ר"ת וע"פ ומהרי"ק שורש ל"ה) : הגה וכל שכן שאינה רוחצת ללבוש לבנים אבל מיד אחר ז' אע"פ שנהגו איסור ברחיצה כל ל' מ"מ היא מותרת רק שתשנה הרחיצה קצת (א"ז בסוף הלכות אבל) וחלוק לבן תלבוש וסדין לבן תציע שלא תבא לידי ספק (תשובת מהרי"ל סימן ט"ו):
Une nida (femme en impureté menstruelle) dont le moment de la tevila (immersion) est tombé pendant ses jours d'avelout ne s'immerge pas. (Rema : Et à plus forte raison elle ne se lave pas pour revêtir des blancs. Mais tout de suite après les sept jours, bien que l'on ait coutume d'interdire le lavage pendant les trente jours, il lui est néanmoins permis de se laver, à condition de modifier un peu le lavage. Elle revêtira une chemise blanche et étendra un drap blanc, afin de ne pas en venir à un doute.)
אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה שכל אלו אסורים כרחיצה ואשת איש אינה אסורה אלא תוך שבעה אבל אחר ז' מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה כלה שאירעה אבל תוך שלשים יום לחופתה מותרת להתקשט אפי' תוך ז' בוגרת שאירעה אבל כיון שעומדת לינשא מותרת בכיחול ופירקוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה נערה אבלה אסורה אפילו בכיחול ופירקוס:
Une femme ne se mettra pas de fard aux yeux ni ne se maquillera pendant ses jours d'avelout, car tout cela est interdit comme le lavage. Une femme mariée n'est interdite que pendant les sept jours ; après les sept jours, tout lui est permis afin qu'elle ne se rende pas laide aux yeux de son mari. Une jeune mariée à qui un deuil est survenu dans les trente jours de sa houppa (dais nuptial) a le droit de se parer, même pendant les sept jours. Une bogueret (fille majeure) à qui un deuil est survenu, puisqu'elle est en instance de mariage, a le droit du fard des yeux et du maquillage, mais il lui est interdit de laver tout son corps à l'eau chaude. Une naara (jeune fille) en deuil est interdite même au fard des yeux et au maquillage.