Pas d'oraison encouragée, pas de déchirure de simple honneur ; nouvelle proche : on déchire. Pas d'épaule découverte ni de repas de consolation sauf aux proches. Lamentations des femmes. Tsidouk Hadine et kaddish. Pourim n'interrompt pas, mais on n'y observe que le privé.
דברים הנוהגים בחול המועד. ובו ז' סעיפים:אין מניחין את המטה ברחוב בחול המועד שלא להרגיל את ההספד שאסור להרגיל את ההספד בחול המועד אלא לכבוד ת"ח לפיכך אין מוליכין המת לבית הקברות בחול המועד עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן:
On ne laisse pas le lit du mort dans la rue durant Hol hamoed, afin de ne pas habituer à l'oraison funèbre : il est interdit d'habituer à l'oraison funèbre durant Hol hamoed, sauf en l'honneur d'un talmid 'hakham (érudit). C'est pourquoi l'on n'amène pas le mort au cimetière durant Hol hamoed avant que toute la tombe soit aménagée et prête.
אין קורעין בחול המועד אלא מי שהוא חייב לקרוע כדאיתא בסימן ש"מ אבל מי שאינו חייב ורוצה לקרוע מפני הכבוד אסור:
On ne déchire pas durant Hol hamoed, sinon celui qui est tenu de déchirer, comme il est dit au siman 340. Mais celui qui n'y est pas tenu et veut déchirer par honneur, c'est interdit.
שמע בחול המועד שמועה קרובה חייב לקרוע:
S'il a entendu durant Hol hamoed une nouvelle proche, il est tenu de déchirer.
אין חולצין כתף במועד ואין מברין בו אלא קרוביו של מת אבל הקרובים מברין וה"ה לחנוכה ופורים וראש חדש וכשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות אבל ביום טוב אפילו ביום טוב שני אין קורעין ולא חולצין ולא מברין ובחול המועד מברין הכל על החכם לתוך הרחוב כדרך שמברין את הקרובים שהכל כקרוביו:
On ne dénude pas l'épaule durant le moëd, et l'on n'y fait pas le repas de consolation, sinon pour les proches du mort ; mais les proches, eux, font le repas de consolation. Il en est de même à Hanouka, à Pourim et à Roch Hodesh. Quand on fait le repas de consolation, on ne le fait que sur des lits dressés. Mais à Yom Tov, même le second Yom Tov, l'on ne déchire pas, l'on ne dénude pas et l'on ne fait pas le repas de consolation. Durant Hol hamoed, tous font le repas de consolation pour le sage, dans la rue, comme l'on fait pour les proches, car tous sont comme ses proches.
נשים בחול המועד מענות דהיינו שכולן עונות כאחת אבל לא מטפחות דהיינו להכות כף על כף בראש חדש חנוכה ופורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות דהיינו שאחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מטפחות והני מילי לאינש דעלמא אבל לתלמיד חכם בין בחול המועד בין בראש חדש חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול והני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא ויום שמועה אפילו רחוקה כבפניו דמי:
Les femmes, durant Hol hamoed, font me'anot — c'est-à-dire qu'elles se répondent toutes d'une même voix — mais non metaphot — c'est-à-dire frapper paume contre paume. À Roch Hodesh, Hanouka et Pourim, elles font me'anot et metaphot, mais non mekonenot — c'est-à-dire qu'une parle et que toutes répondent après elle. Une fois le mort enterré, ni me'anot ni metaphot. Cela vaut pour un homme du commun ; mais pour un talmid 'hakham, que ce soit durant Hol hamoed, à Roch Hodesh, Hanouka ou Pourim, elles font me'anot et mekonenot comme en semaine. Cela n'est dit qu'en sa présence ; hors de sa présence, non. Le jour de la nouvelle, même lointaine, est comme en sa présence.
אומרים על המת צדוק הדין וקדיש כדרכן וכן ביום טוב שני אבל ביום טוב ראשון כיון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו: הגה ויש חולקין שלא לומר צדוק הדין במועד (הטור הביא כמה רבוותא) וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צדוק הדין בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון (במנהגים) ולכן אין אומרים ג"כ כשקוברין אחר חצות בערב שבת י"א שאם קוברים המת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צדוק הדין (כל בו):
On dit sur le mort le Tsidouk Hadine et le kaddish comme à l'ordinaire, et de même au second Yom Tov. Mais au premier Yom Tov, puisqu'on ne s'occupe pas du mort, on ne les dit pas. (Rema : Certains s'y opposent et tiennent à ne pas dire le Tsidouk Hadine durant le moëd. Tel est l'usage répandu en ces pays : l'on ne dit pas le Tsidouk Hadine tous les jours où l'on ne dit pas tahanoun (supplications). Aussi ne le dit-on pas non plus lorsqu'on enterre après midi le vendredi. Certains disent que si l'on enterre le mort la nuit, l'on ne dit ni kaddish ni Tsidouk Hadine.)
מת לו מת קודם פורים ופגע בו פורים אינו מפסיק האבילות ומ"מ אין אבלות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצינעא נוהג וחייב לשלוח מנות ואף על פי שאינו מתאבל בהם עולים לו ממנין השבעה כמו שבת:
Un mort lui est mort avant Pourim, et Pourim survient : Pourim n'interrompt pas l'avelout (deuil). Néanmoins l'avelout n'y est pas observé, ni le 14 ni le 15, sinon les choses en privé ; et il est tenu d'envoyer des mishloa'h manot (portions). Bien qu'il ne s'y endeuille pas, ces jours lui comptent dans le compte des sept, comme le Chabbat.