En hiver, on dit 'Machiv harouah oumorid haguechem'. Et l'on commence à Moussaf de Chemini Atseret, et le chamach (bedeau) annonce d'abord 'Machiv harouah oumorid haguechem'.
בַּחֹרֶף אוֹמְרִים מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. וּמַתְחִילִין בְּמוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהַשַּׁמָּשׁ מַכְרִיז מִקּוֹדֶם מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם.
וְאִם לֹא הִכְרִיז אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אָז בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף שֶׁבְּלַחַשׁ. וְחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בְּבֵיתוֹ, וְכֵן בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן, יַמְתִּינוּ בִּתְפִלַּת מוּסָף עַד הַשָּׁעָה שֶׁבְּוַדַּאי הִתְפַּלְלוּ בַּעֲיָרוֹת מוּסָף, וְאָז יִתְפַּלְּלוּ גַּם הֵמָּה מוּסָף וְיֹאמְרוּהוּ.
וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ עַד מוּסַף יוֹם א' שֶׁל פֶּסַח, דְּהַיְנוּ שֶׁהַצִּבּוּר גַּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרִים אוֹתוֹ עוֹד בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ. וּבַחֲזָרַת תְּפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק מִלְּאָמְרוֹ.
וְשׁוּב גַּם הַצִבּוּר אֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק מִלְּאָמְרוֹ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל אָז תְּפִלַּת הַמּוּסָף בִּכְדֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִלְּאָמְרוֹ בַּעֲיָרוֹת כִּי מִי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לְאַחַר שֶׁכְּבָר פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְאָמְרוֹ בְּמוּסָף, אֵינוֹ אוֹמְרוֹ עוֹד.
יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים בַּקַּיִץ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל, וְיַכְרִיז כֵּן הַשַּׁמָּשׁ קוֹדֵם מוּסַף יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְאָז מַתְחִילִין לוֹמַר כֵּן גַּם בְּלַחַשׁ בְּמוּסָף וּפוֹסְקִין מִלּוֹמַר מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.
En hiver, on dit 'Machiv harouah oumorid haguechem'. Et l'on commence à Moussaf de Chemini Atseret, et le chamach (bedeau) annonce d'abord 'Machiv harouah oumorid haguechem'.
Et s'il n'a pas annoncé, on ne le dit pas alors dans la tefila de Moussaf qui est à voix basse. Et un malade qui prie seul chez lui, de même les habitants des villages qui n'ont pas de minyan, attendront pour la tefila de Moussaf jusqu'à l'heure où l'on a certainement prié Moussaf dans les villes, et alors eux aussi prieront Moussaf et le diront.
Et on le dit jusqu'à Moussaf du premier jour de Pessah, c'est-à-dire que l'assemblée ainsi que l'officiant (chaliah tsibour) le disent encore dans la tefila à voix basse. Et lors de la répétition de la tefila par l'officiant, il cesse de le dire.
Et ensuite l'assemblée non plus ne le dit pas à Minha, puisqu'ils ont déjà entendu de l'officiant qu'il a cessé de le dire. Et celui qui prie seul avancera alors la tefila de Moussaf, de sorte que l'officiant n'ait pas encore cessé de le dire dans les villes ; car celui qui prie après que l'officiant a déjà cessé de le dire à Moussaf ne le dit plus.
Il y a des endroits où l'on dit en été 'Machiv harouah oumorid hatal', et le chamach l'annoncera ainsi avant Moussaf du premier jour de Pessah, et alors on commence à le dire aussi à voix basse à Moussaf, et l'on cesse de dire 'Morid haguechem'.
טָעָה וְלֹא אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים אוֹמֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר רַק שֶׁלֹּא יְהֵא בְּאֶמְצַע עִנְיָן, כְּגוֹן אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁאָמַר וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ, אוֹמֵר גַּם כֵּן לִישֵׁנֵי עָפָר, וְאוֹמֵר מַשִּׁיב הָרוּחַ וְכוּ' מִי כָמוֹךָ וְכוּ' וְאִם רוֹצֶה יָכוֹל לוֹמַר לְגַמְרֵי מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכוּ', אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה (וְלֹא סָגֵי שֶׁיַּתְחִיל אַתָּה גִּבּוֹר כִּי גּ' בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּחַדָּא חֲשִׁיבִי לְעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם סִיֵּם הַבְּרָכָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה) (סִימָן קי"ד) טָעָה בְּמַעֲרִיב שֶׁל פֶּסַח אוֹ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמוּסָף וְלֹא אֲמָרוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר.
S'il s'est trompé et n'a pas dit 'Machiv harouah oumorid haguechem' : s'il s'en est souvenu avant d'avoir dit la berakha 'Mehaye hametim', il le dit à l'endroit où il s'en est souvenu, pourvu seulement qu'il ne soit pas au milieu d'un sujet ; par exemple, s'il s'en est souvenu après avoir dit 'oumkayem emounato', il dit aussi 'licheney afar', et il dit 'Machiv harouah' etc., 'Mi khamokha' etc. Et s'il le veut, il peut dire entièrement 'Machiv harouah oumorid haguechem, mekhalkel hayim' etc.
Mais s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir achevé la berakha 'Mehaye hametim', il doit revenir au début de la tefila de la chemone esre (et il ne suffit pas qu'il commence 'Ata guibor', car les trois premières berakhot sont considérées comme une seule à cet égard, de sorte que s'il a achevé la berakha de manière non conforme, il doit revenir au début de la tefila) (siman 114). S'il s'est trompé à Arvit de Pessah, ou à Chaharit, ou à Moussaf, et ne l'a pas dit, il n'a pas besoin de revenir.
יֵשׁ מְקוֹמוֹת, שֶׁאוֹמְרִים בַּקַּיִץ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל. אִם טָעָה וְאָמַר כֵּן גַּם בַּחֹרֶף, אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', גּוֹמֵר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, וְאֵין צָרִיךְ לַחְזֹר בִּשְׁבִיל הַזְכָּרַת גֶּשֶׁם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר זָכַר טָל.
וְאַךְ אִם נִזְכַּר מִקּוֹדֵם שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם אוֹמֵר בְּמָּקוֹם דְּסָלְקָא עִנְיָנָא מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.
Il y a des endroits où l'on dit en été 'Machiv harouah oumorid hatal'. S'il s'est trompé et a dit ainsi aussi en hiver : s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir dit 'Baroukh ata ה'', il achève la berakha 'Mehaye hametim', et il n'a pas besoin de revenir en raison de la mention de la pluie, puisqu'il a déjà mentionné la rosée.
Mais s'il s'en est souvenu avant d'avoir prononcé le Nom, il dit 'Morid haguechem' à l'endroit où le sujet s'achève.
אִם טָעָה בַּקַּיִץ וְאָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, חוֹזֵר וּמַתְחִיל אַתָּה גִּבּוֹר וְכוּ' (וְאֵין זֹאת מִדִּין חֲזָרָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה נִכֶּרֶת שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בָּהּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם). אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם מְחַיֵּה הַמֵּתִים חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.
אִם לֹא אָמַר רַק מַשִּׁיב הָרוּחַ וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, אֵינוֹ מַזִּיק כְּלָל וְאוֹמֵר מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכוּ'. אִם טָעָה בְּמַעֲרִיב אוֹ בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וַאֲמָרוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ (קי"ד).
S'il s'est trompé en été et a dit 'Machiv harouah oumorid haguechem' : s'il s'en est souvenu avant d'avoir dit la berakha 'Mehaye hametim', il revient et commence 'Ata guibor' etc. (et cela ne relève pas de la loi du retour, mais afin que la berakha soit reconnaissable comme n'y disant pas 'Machiv harouah oumorid haguechem').
Mais s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir achevé 'Mehaye hametim', il revient au début de la tefila. S'il n'a dit que 'Machiv harouah' et n'a pas dit 'Morid haguechem', cela ne nuit aucunement, et il dit 'Mekhalkel hayim' etc.
S'il s'est trompé à Arvit ou à Chaharit de Chemini Atseret et l'a dit, il n'a pas besoin de revenir au début (114).
מַתְחִילִין לוֹמַר טַל וּמָטָר, בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁים לְאַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי וְהוּא בְּיוֹם דּ' אוֹ בְּיוֹם ה' לְחֹדֶשׁ דֶּעצֶעמְבֶּער, וְאוֹמְרִים עַד פֶּסַח.
On commence à dire 'Tal oumatar' à la tefila d'Arvit du soixantième jour après la tekoufa de Tichri (le point de départ de la saison), et c'est le 4 ou le 5 du mois de décembre, et on le dit jusqu'à Pessah.
אִם טָעָה וְלֹא אָמַר טַל וּמָטָר, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁסִּיֵם הַבְּרָכָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים, אוֹמֵר שָׁם וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵנוּ וְכוּ' וְחוֹתֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁחָתַם הַבְּרָכָה מִתְפַּלֵּל לְהַלָּן.
וּבְתוֹךְ בִּרְכַּת שְׁמַע קוֹלֵנוּ אַחַר רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, אוֹמֵר וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ וְכוּ' וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִזְכַּר אָז רַק אַחַר שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר עֲדַיִן אֶת הַשֵּׁם, יָכוֹל לוֹמַר וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ וְכוּ' אֲבָל לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, חוֹזֵר וּמַתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ וְכוּ' וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ', חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.
S'il s'est trompé et n'a pas dit 'Tal oumatar' : s'il s'en est souvenu avant d'avoir achevé la berakha 'Mevarekh hachanim', il dit là 'Veten tal oumatar livrakha al pene haadama vesabeenou' etc., et il conclut comme il convient. Et s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir conclu la berakha, il prie plus loin, et à l'intérieur de la berakha 'Chema kolenou', après 'Rekam al techivenou', il dit 'Veten tal oumatar livrakha ki ata chomea' etc.
Et même s'il ne s'en est souvenu alors qu'après avoir dit 'Baroukh ata', tant qu'il n'a pas encore prononcé le Nom, il peut dire 'Veten tal oumatar livrakha ki ata chomea' etc. Mais s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir achevé la berakha 'Chomea tefila', il revient et commence 'Barekh alenou' etc.
Et s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir dit le verset 'Yihyou leratson' etc., il revient au début de la tefila.
טָעָה בַּקַּיִץ וְאָמַר טַל וּמָטָר, חוֹזֵר וּמַתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ, וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן, חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. (קי"ז)
S'il s'est trompé en été et a dit 'Tal oumatar', il revient et commence 'Barekh alenou' ; et s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir dit le verset 'Yihyou leratson', il revient au début de la tefila. (117)
אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ אוֹ לֹא אָמַר, אִם הוּא לְאַחַר ל' יוֹם שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל תִּשְׁעִים פְּעָמִים כָּרָאוּי, חֶזְקָתוֹ שֶׁגַּם עַתָּה הִתְפַּלֵּל כְּהֶרְגֵּל שֶׁלּוֹ כָּרָאוּי. אֲבָל בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל.
וְכֵן בְּטַל וּמָטָר אִם מִסְתַּפֵּק לוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל תִּשְׁעִים תְּפִלּוֹת כָּרָאוּי מוֹקְמֵינָן אֲחַזַּקְתֵיה שֶׁגַּם עַתָּה הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְקֹדֶם לָכֵן צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. (קי"ד)
S'il a un doute quant à savoir s'il a dit 'Machiv harouah' ou s'il ne l'a pas dit : si c'est après trente jours, où il a déjà prié quatre-vingt-dix fois comme il convient, sa présomption (hazaka) est que maintenant aussi il a prié selon son habitude, comme il convient. Mais à l'intérieur des trente jours, il doit revenir et prier.
De même pour 'Tal oumatar' : si le doute lui survient après qu'il a déjà prié quatre-vingt-dix tefilot comme il convient, on l'établit sur sa présomption, à savoir que maintenant aussi il a prié comme il convient ; et avant cela, il doit revenir et prier. (114)
טָעָה בְּמַעֲרִיב לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל חֹל, וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ שֶׁהַדִּין הוּא שֶׁצָרִיךְ לְסַיֵּם כָּל אוֹתָה בְּרָכָה (כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב לְקַמָּן סִימָן ע"ו) אֵינוֹ אוֹמֵר טַל וּמָטָר כֵּיוָן שֶׁגַּם הַצִּבּוּר אֵינָם אוֹמְרִים, וְאִם חָלָה הַשְּׁאֵלָה (הוּא יוֹם הַתְחָלָה לִשְׁאֹל טַל וּמָטָר) בְּיוֹם שַׁבָּת, וְטָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל וְהִתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ, גַּם כֵּן אֵינוֹ אוֹמֵר טַל וּמָטָר, כֵּיוָן שֶׁהַצִּבּוּר עֲדַיִן לֹא הִתְחִילוּ, וְהַיָּחִיד נִגְרָר אַחַר הַצִּבּוּר. (קי"ז)
S'il s'est trompé à Arvit de la première nuit de Pessah et a prié la tefila de la chemone esre des jours ordinaires, et qu'il s'en est souvenu après avoir commencé 'Barekh alenou', la loi étant qu'il doit achever toute cette berakha (comme je l'écrirai plus loin, siman 76), il ne dit pas 'Tal oumatar', puisque l'assemblée non plus ne le dit pas. Et si la cheela (c'est le jour où l'on commence à demander 'Tal oumatar') tombe un jour de chabbat, et qu'il s'est trompé et a prié celle des jours ordinaires et a commencé 'Barekh alenou', de même il ne dit pas 'Tal oumatar', puisque l'assemblée n'a pas encore commencé, et l'individu est entraîné à la suite de l'assemblée.
(117)
שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמִנְחָה, וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, בֵּין בְּשַׁחֲרִית בֵּין בְּמִנְחָה בֵּין בְּמַעֲרִיב, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן, חוֹזֵר וּמַתְחִיל רְצֵה, וַאֲפִלּוּ אִם נִזְכַּר קוֹדֵם שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, כֵּיוָן שֶׁסִּיֵּם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן, צָרִיךְ לְהַתְחִיל רְצֵה (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמַשִּׁיב הָרוּחַ) אַךְ אִם נִזְכַּר קוֹדֶם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן, אוֹמְרוֹ שָׁם וּמְסַיֵּם וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ וְכוּ', וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ', חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמַעֲרִיב, בֵּין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא בּ' יָמִים, בֵּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא יוֹם א', כֵּיוָן שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא מְסַיֵּם הַמַחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן וְגוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ.
וְהַטַּעַם בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אֵת הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה. (תכ"ב ת"צ)
S'il a oublié 'Yaale veyavo' à Roch Hodech, à Chaharit ou à Minha, et à Hol hamoed, que ce soit à Chaharit, à Minha ou à Arvit : s'il s'en est souvenu avant d'avoir dit 'Yihyou leratson', il revient et commence 'Retse' ; et même s'il s'en est souvenu avant d'avoir commencé 'Modim', dès lors qu'il a achevé la berakha 'Hamahazir chekhinato leTsion', il doit commencer 'Retse' (comme je l'ai écrit à propos de 'Machiv harouah'). Mais s'il s'en est souvenu avant la berakha 'Hamahazir chekhinato leTsion', il le dit là et conclut 'Vetehezena enenou' etc.
Et s'il ne s'en est pas souvenu avant 'Yihyou leratson' etc., il revient au début de la tefila. Et à Roch Hodech, s'il a oublié 'Yaale veyavo' à Arvit, que Roch Hodech soit de deux jours ou qu'il ne soit que d'un seul jour, dès lors qu'il a dit 'Baroukh ata ה'' et a mentionné le Nom, il ne revient plus, mais il achève 'Hamahazir chekhinato leTsion' et termine sa tefila.
Et la raison en est que l'on ne sanctifiait pas le mois pendant la nuit. (422, 490)
שָׁכַח בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּשַׁחֲרִית, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל מוּסָף, (שֶׁכְּבָר זָכַר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְשֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד) מִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, וְאִם עָבַר זְמַנָּהּ יַשְׁלִימֶנָּה בִּתְפִלַת הַמִּנְחָה. (עַיֵּן שערי תשובה סִימָן ק"ח סקי"ב) כְּדִלְקַמָּן כ"א סָעִיף ד'.
לְקַמָּן סִימָן כ' סָעִיף י.
S'il a oublié à Roch Hodech ou à Hol hamoed 'Yaale veyavo' à Chaharit, bien qu'il ne s'en soit souvenu qu'après avoir prié Moussaf (où il a déjà mentionné celui de Roch Hodech et celui de Hol hamoed), il doit malgré tout revenir et prier Chaharit ; et si son temps est passé, il la complétera par la tefila de Minha (voir Chaare techouva, siman 108, alinéa 12), comme ci-après 21, seif 4. Ci-après siman 20, seif 10.
בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, צָרִיךְ לְהַמְתִּין כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת.
Chaque fois qu'il doit revenir et prier, il doit attendre le temps de parcourir quatre coudées (amot).
שְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, (וְלָכֵן לְאַחַר חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֹאמַר אֱלֹהַי נְצֹר וְכוּ' וְיַפְסִיעַ גּ' פְּסִיעוֹת) אַךְ אִם טָעָה בּג' בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְנִזְכַּר קוֹדֵם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא בַּחֲזָרָתוֹ טֹרַח הַצִּבּוּר, יַחְזֹר (קכ"ג קכ"ו).
Un officiant (chaliah tsibour) qui s'est trompé dans la tefila à voix basse ne revient pas prier une seconde fois, en raison de la peine imposée à l'assemblée, mais il s'appuie sur la tefila qu'il priera à voix haute (et c'est pourquoi, après la répétition de la tefila, il dira 'Elokay netsor' etc. et fera trois pas). Mais s'il s'est trompé dans les trois premières berakhot et s'en est souvenu avant d'avoir achevé sa tefila, d'une manière telle que son retour ne constitue pas une peine pour l'assemblée, il revient (123, 126).
בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בֵּין בְּתַעֲנִית צִבּוּר בֵּין בְּתַעֲנִית יָחִיד, אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה בְּבִרְכַּת שְׁמַע קוֹלֵנוּ, עֲנֵנוּ, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִבְכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה יְסַיֵּם כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ וְכוּ'. וְאִם שָׁכַח מִלּוֹמַר עֲנֵנוּ, אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַשֵּׁם מִבִּרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹמְרוֹ, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁגָּמַר כָּל הַתְּפִלָּה, לְאַחַר אֱלֹהַי נְצֹר קוֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו, אוֹמְרוֹ עַד בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה וּמְסַיֵּם יִהְיוּ לְרָצוֹן וְכוּ', וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁעָקַר רַגְלָיו, אֵינוֹ אוֹמְרוֹ עוֹד כְּלָל (תקס"ה).
Le jour du jeûne, que ce soit un jeûne public ou un jeûne individuel, on dit à la tefila de Minha, dans la berakha 'Chema kolenou', 'Anenou' ; et lorsqu'il arrive à 'Bekhol et tsara vetsouka', il conclut 'Ki ata chomea' etc. Et s'il a oublié de dire 'Anenou' : s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir prononcé le Nom de la berakha 'Chomea tefila', il ne revient pas le dire, mais après avoir achevé toute la tefila, après 'Elokay netsor', avant de déplacer ses pieds, il le dit jusqu'à 'Bekhol et tsara vetsouka' et conclut 'Yihyou leratson' etc.
Et s'il ne s'en est pas souvenu avant d'avoir déplacé ses pieds, il ne le dit plus du tout (565).