Quand on ajoute des montées à la Torah le chabbat, on peut appeler un cohen ou un levi pour la dernière montée, puisque l'on a déjà complété les sept hommes appelés, et aussi parce qu'il est le dernier des appelés essentiels (hormis le maftir). De même pour le maftir, on peut appeler un cohen ou un levi, et même un cohen pour la dernière montée et un cohen pour le maftir, on peut les appeler, puisque le kadich sépare entre...
כְּשֶׁמּוֹסִיפִין בַּשַׁבָּת, יְכוֹלִין לִקְרֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי לְאַחֲרוֹן, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ שִׁבְעָה גַּבְרֵי. וְגַם שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן מֵעִקַּר הַקְּרוּאִים (חוּץ מִן הַמַּפְטִיר) וְכֵן הַמַּפְטִיר יְכוֹלִין לִקְרֹת כֹּהֵן אוֹ לֵוִי, וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן אֶחָד לְאַחֲרוֹן וְכֹהֵן אֶחָד לְמַפְטִיר, יְכוֹלִין לִקְרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהַקַּדִּישׁ מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם.
וּבְשִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁמּוֹצִיאין שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, יְכוֹלִין לִקְרוֹת כֹּהֵן אֶחָד לַחֲתַן תּוֹרָה וְאֶחָד לַחֲתַן בְּרֵאשִׁית וְאֶחָד לְמַפְטִיר, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד קּוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר. אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאִין גַּם כֵּן שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לִקְרוֹת בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הָרִאשׁוֹן שְׁמֹנָה גַּבְרֵי, אֵין רַשָּׁאִין לִקְרוֹת לְהַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁמִינִי, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן אֵין מַשְׁלִימִין הַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר זֶה.
וְהַמַּשְׁלִים הוּא בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁקּוֹרִין בּוֹ פָּרָשַׁת רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְאָז יְכוֹלִין לִקְרוֹתוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּשַׁבָּת שְׁקָלִים וּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ כְּשֶׁהֵן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ (סִימָן קל"ה ובסד"ה).
Quand on ajoute des montées à la Torah le chabbat, on peut appeler un cohen ou un levi pour la dernière montée, puisque l'on a déjà complété les sept hommes appelés, et aussi parce qu'il est le dernier des appelés essentiels (hormis le maftir). De même pour le maftir, on peut appeler un cohen ou un levi, et même un cohen pour la dernière montée et un cohen pour le maftir, on peut les appeler, puisque le kadich sépare entre eux.
Et à Simhat Torah, où l'on sort trois sifrei Torah, on peut appeler un cohen comme hatan Torah (le fiancé de la Torah), un autre comme hatan Berechit, et un autre pour le maftir, puisque chacun lit dans un autre sefer Torah. Mais à Roch Hodech Tevet qui tombe un chabbat, bien que l'on sorte également trois sifrei Torah, même si l'on veut appeler huit hommes au premier sefer Torah, on n'est pas autorisé à appeler le cohen comme huitième, puisque l'on n'achève pas encore la lecture dans ce sefer.
Celui qui achève la lecture le fait dans le second sefer, dans lequel on lit la section de Roch Hodech, et alors on peut l'appeler. Et telle est la loi pour chabbat Chekalim et pour parachat Ha-Hodech lorsqu'ils tombent à Roch Hodech (siman 135, et dans le Derekh Ha-Haim).
אִם קָרְאוּ לְכֹהֵן אוֹ לְלֵוִי בְּאֶמְצַע הַמִּנְיָן, יַעֲלֶה אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ וְהוּא יַמְתִּין אֵצֶל הַתֵּבָה וְיַעֲלֶה לַמַפְטִיר אוֹ לְאַחֲרוֹן לְאַחַר מִנְיַן הַקְּרוּאִים.
Si l'on a appelé un cohen ou un levi au milieu du compte des appelés, un autre montera à sa place, et lui attendra près de la teva (l'estrade de lecture) et montera pour le maftir ou pour la dernière montée, après le compte des appelés.
בַּשַׁבָּת שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּי סִדְרוֹת, יֵשׁ לְחַבֵּר הַסְּדָרוֹת עִם הָעוֹלֶה הָרְבִיעִי (שם).
Le chabbat où l'on lit deux sections, il faut joindre les deux sections avec le quatrième montant (ibid.).
קְלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי וּבְפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, אֵין מַפְסִיקִין בֵּינֵיהֶן. וְצָרִיךְ לְהַתְחִל פָּסוּק אֶחָד מִקֹּדֶם.
אַךְ לְמַעַן לֹא יַתְחִיל בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּלשׁה פְּסוּקִים, צָרִיךְ שֶׁיַּתְחִיל שְׁלשָׁה פְּסוּקִים קֹדֶם הַקְּלָלוֹת, וּלְבַסוֹף צָרִיךְ גַּם כֵּן לִקְרוֹת לְכָל הַפָּחוֹת פָּסוּק אֶחָד אַחַר הַקְּלָלוֹת, אַךְ יִרְאֶה שֶׁלֹּא יְסַיֵּם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִן הַתְחָלַת הַפָּרָשָׁה (עַיֵן לְעֵיל סִימָן כ' כ"א כ"ב) בְּפָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא קוֹרִין עִם הַלֵּוִי כָּל פָּרָשַׁת הָעֵגֶל עַד וּמְשָׁרְתוֹ יְהושׁעַ וְגוֹ' וְהַטַּעַם, כִּי בְּנֵי לֵוִי לֹא הָיוּ בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל. וְנוֹהֲגִין לִקְרוֹת בְּקוֹל נָמוּךְ מִן וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּוֹתוֹ עַד וַיְחַל משֶׁה.
וּכְשֶׁמַּתְחִיל וַיְחַל, חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם עַד וַיִּפֶן וַיֵרֵד משֶׁה, וּכְשֶׁמַּתְחִיל וַיִּפֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּקוֹל נָמוּךְ עַד וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה. וְגַם הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי וּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא קוֹרִין בְּקוֹל נָמוּךְ.
וְאֶת הַפָּסוּק וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב קוֹרִין בּקוֹל רָם. וְאַחַר כָּךְ הַפָּסוּק וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב וְגוֹ' נָמוּךְ, וְאַף גַּם זֹאת בְּקוֹל רָם עַד הַסוֹף.
וּבְפָרָשַׁת כִּי תָּבֹא לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד עַד סוֹף הַפָּסוּק בְּקוֹל רָם, וְאַחַר כָּךְ נָמוּךְ. וְאַף גַּם זֹאת, בְּקוֹל רָם עַד הַסוֹף.
וּבְפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא, לְיִרְאָה אֶת הַשֵׁם הַנִכְבָּד עַד סוֹף הפָּסוּק, בְּקוֹל רָם, וְאַחַר כָּךְ נָמוּךְ עַד וְאֵין קוֹנֶה. וְגַם בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ נוֹהֲגִין לִקְרוֹת בְּקוֹל נָמוּךְ מִן וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים עַד וְהַמָּן כִּזְרַע גָּד.
וְהַטַּעַם לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם מִתְחָרְטִים. וְכָל מַה שֶׁקּוֹרֵא בְּקוֹל נָמוּךְ, צָרִיךְ שֶׁיְהֵא עַל כָּל פָּנִים הַקּוֹל נִשְׁמַע לַצִבּוּר, וְאִם לֹא כֵּן אֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבַת קְרִיאָה (פרי חדש).
אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם מַסָּעוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת וְאֵלֶּה מַסְעֵי, אֵין לְהַפְסִיק בָּהֶם, שֶׁהֵם נֶגֶד שֵׁם מ"ב (מגן אברהם) (תכ"ח).
Les malédictions qui se trouvent dans la parachat Behoukotai et dans la parachat Ki Tavo, on ne fait pas d'interruption au milieu d'elles. Et il faut commencer un verset avant.
Mais afin de ne pas commencer la parachah à moins de trois versets, il faut commencer trois versets avant les malédictions, et à la fin il faut aussi lire au moins un verset après les malédictions ; il veillera cependant à ne pas terminer à moins de trois versets du début de la parachah (voir plus haut siman 20, 21, 22). Dans la parachat Ki Tissa, on lit avec le levi toute la section du veau, jusqu'à ומשרתו יהושע (et son serviteur Yehochoua) etc., et la raison en est que les enfants de Levi n'ont pas pris part à la fabrication du veau.
Et l'on a coutume de lire à voix basse depuis ויתן אל משה ככלתו (et Il donna à Moche lorsqu'Il eut achevé) jusqu'à ויחל משה (et Moche implora). Et lorsqu'il commence ויחל, il reprend et lit à voix haute jusqu'à ויפן וירד משה (et Moche se tourna et descendit) ; et lorsqu'il commence ויפן, il reprend et lit à voix basse jusqu'à ומשה יקח את האהל (et Moche prenait la tente), puis il reprend et lit à voix haute jusqu'à la fin de la parachah.
Et aussi les malédictions qui se trouvent dans la parachat Behoukotai et dans la parachat Ki Tavo, on les lit à voix basse. Et le verset וזכרתי את בריתי יעקב (et Je Me souviendrai de Mon alliance avec Yaacov), on le lit à voix haute.
Et ensuite le verset והארץ תעזב (et la terre sera abandonnée) etc., à voix basse ; et ואף גם זאת (et malgré tout cela), à voix haute jusqu'à la fin. Et dans la parachat Ki Tavo, ליראה את השם הנכבד (pour craindre le Nom honoré), jusqu'à la fin du verset, à voix haute, et ensuite à voix basse.
Et ואף גם זאת, à voix haute jusqu'à la fin. Et dans la parachat Ki Tavo, ליראה את השם הנכבד jusqu'à la fin du verset, à voix haute, et ensuite à voix basse jusqu'à ואין קנה (et il n'y a pas d'acheteur).
Et aussi dans la parachat Behaalotekha, on a coutume de lire à voix basse depuis ויהי העם כמתאננים (et le peuple fut comme se plaignant) jusqu'à והמן כזרע גד (et la manne était comme de la graine de coriandre) ; et la raison en est de montrer qu'ils se repentaient. Et tout ce que l'on lit à voix basse, il faut en tout cas que la voix soit entendue par l'assemblée, faute de quoi ils ne s'acquittent pas de l'obligation de la lecture (Peri Hadach).
Les quarante-deux étapes qui se trouvent dans la parachat Ele Massei, il ne faut pas y faire d'interruption, car elles correspondent au Nom de quarante-deux lettres (מ''ב) (Maguen Avraham) (siman 428).
בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא צְרִיכִין לִגְלֹל אֶת הַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְאֵין צְרִיכִין לְכַסּוֹתוֹ. אַךְ קֹדֶם מַפְטִיר שֶׁאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְיֵשׁ זְמַן אָרֹךְ צָרִיךְ לְכַסּוֹתוֹ בַּמְּעִיל שֶׁלוֹ, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ זְמַן אָרֹךְ כְּגוֹן שֶׁמְזַמְּרִין לֶחָתָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.
וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין כְּשֶׁמַּאֲרִיכִין בְּמִי שֶׁבֵּרֵךְ (סִימָן קל"ט ובסד"ה).
Entre un appelé et le suivant, il faut rouler le sefer Torah, et il n'est pas nécessaire de le couvrir. Mais avant le maftir, où l'on dit le kadich et où il y a un long intervalle, il faut le couvrir de son manteau ; et de même en tout endroit où il y a un long intervalle, comme lorsque l'on chante pour un marié et choses semblables.
Et il semble que la même loi s'applique lorsque l'on prolonge le Mi Cheberakh (siman 139, et dans le Derekh Ha-Haim).
אִם טָעוּ בַּשַׁבָּת וְקָרְאוּ עִם הַשִּׁשִּׁי עַד גְּמָר הַסִּדְרָה, לֹא יֹאמַר קַדִּישׁ, אֶלָּא יִקְרְאוּ מִיָּד אֶת הַמַּפְטִיר, וְיַשְׁלִים גַּם לְמִנְיַן שִׁבְעָה קְרוּאִים. וּלְאַחַר שֶׁיֹּאמַר הַהַפְטָרָה עִם הַבְּרָכוֹת, אָז יֹאמַר הַקַּדִּישׁ.
וְכֵן בְּיוֹם טוֹב אִם טָעוּ וְקָרְאוּ עִם הָרְבִיעִי עַד הַגְּמָר, לֹא יֹאמְרוּ קַדִּישׁ, אֶלָּא יִקְרְאוּ מִיָּד אֶת הַמַּפְטִיר לְסֵפֶר תּוֹרָה הַֹשִֵני וְאַחֲרֵי הַהַפְטָרָה וְהַבְּרָכוֹת יֹאמְרוּ הַקַּדִּישׁ (סִימָן רפ"ב ובסד"ה).
Si l'on s'est trompé le chabbat et que l'on a lu avec le sixième jusqu'à la fin de la section, il ne dira pas le kadich, mais on lira immédiatement le maftir, et celui-ci complétera aussi le compte des sept appelés. Et après qu'il aura dit la haftara avec les berakhot, alors il dira le kadich.
Et de même un jour de fête, si l'on s'est trompé et que l'on a lu avec le quatrième jusqu'à la fin, on ne dira pas le kadich, mais on lira immédiatement le maftir dans le second sefer Torah, et après la haftara et les berakhot on dira le kadich (siman 282, et dans le Derekh Ha-Haim).
כְּשֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם אֶלָּא שְׁנַיִם לֹא יִגוֹלְלוּ אֶת הַשֵּׁנִי לִקְרוֹת בּוֹ מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת בַּשְּׁלִישִׁי, אֶלָּא יִקְחוּ אֶת הָרִאשׁוֹן לִקְרוֹת בּוֹ (שם).
Lorsqu'il faut sortir trois sifrei Torah et que l'on n'en a que deux, on ne roulera pas le second pour y lire ce qu'il faut lire dans le troisième, mais on prendra le premier pour y lire (ibid.).
אִם נִמְצָא פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה נִתְבָּאֲרוּ הַדִּינִים בְּסִימָן כּ"ד. וְאִם נִמְצָא הַפְּסוּל בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַמַּפְטִיר, אִם הוּא מַפְטִיר שֶׁל חוֹבַת הַיּוֹם, כְּגוֹן בְּיוֹם טוֹב וּבַשַׁבָּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שְׁקָלִים וְכַדּוֹמֶה שֶׁמּוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר לְמַפְטִיר, אָז דִּינוֹ כְּמוֹ בְּפָרָשָׁה אַחֶרֶת.
אֲבָל בְּשַׁבָּת, פָּשׁוּט שֶׁהַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי, שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה (שֶׁלֹּא יְהֵא כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּכְבוֹד הַנָּבִיא שָׁוִים, שֶׁהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף, וְגַם הַקּוֹרֵא בַּנָּבִיא מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף, לָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁהַמַּפְטִיר יִקְרָא תְּחִלָּה גַּם בַּתּוֹרָה, לְהַרְאוֹת שֶׁהַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה הִיא הָעִקָּר), בָּזֶה אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אֶלָּא גּוֹמְרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְהַהַפְטָרָה אוֹמֵר בִּבְרָכוֹת. וְאִם נִמְצָא הַפְּסוּל קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, נִרְאֶה דְּיֵשׁ לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר.
וְאִם אֵין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אֲזַי מִי שֶׁיַּעֲלֶה בַּאַחֲרוֹנָה הוּא יֹאמַר הַהַפְטָרָה עִם הַבְּרָכוֹת. וְאִם עֲדַיִן לֹא אָמְרוּ הַקַּדִּישׁ, יֹאמְרוּהוּ לְאַחַר הַהַפְטָרָה (כְּדִלְעֵיל סָעִיף ו').
Si l'on trouve un défaut rendant le sefer Torah invalide, les lois ont été exposées au siman 24. Et si le défaut est trouvé au milieu de la lecture du maftir : s'il s'agit d'un maftir qui relève de l'obligation du jour, comme un jour de fête, un chabbat Roch Hodech ou Chekalim et choses semblables, où l'on sort un autre sefer Torah pour le maftir, alors sa loi est la même que pour une autre parachah.
Mais un chabbat ordinaire, il est évident que le maftir reprend et lit ce qu'a lu le septième, car cela n'est fait que par égard pour l'honneur de la Torah (afin que l'honneur de la Torah et l'honneur du prophète ne soient pas égaux, car celui qui lit dans la Torah récite une berakha avant et après, et celui qui lit dans le prophète récite lui aussi une berakha avant et après ; c'est pourquoi ils ont institué que le maftir lise d'abord aussi dans la Torah, pour montrer que la lecture dans la Torah est l'essentiel) ; dans ce cas on ne sort pas un autre sefer Torah, mais on achève dans ce sefer Torah, et il ne récite pas la berakha finale, et il dit la haftara avec les berakhot. Et si le défaut est trouvé avant qu'il ait récité la première berakha, il semble qu'il faille sortir un autre sefer Torah.
Et s'il n'y a pas d'autre sefer Torah, alors celui qui est monté en dernier dira la haftara avec les berakhot. Et si l'on n'a pas encore dit le kadich, on le dira après la haftara (comme plus haut, seif 6).
בְּסִימָן כּ"ד סָעִיף א' נִתְבָּאֵר, דְּאִם נִמְצָאָה טָעוּת בְּחָסֵר וְיָתֵר, כָּל שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לֹא הַקְּרִיאָה וְלֹא הַפֵּרוּשׁ, אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר. מִכָּל מָקוֹם אִם נִמְצָא כֵּן בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר עַל כָּל פָּנִים לֹא יִקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה קְרוּאִים, וְהַשְּׁבִיעִי יִקְרָא הַהַפְטָרָה בִּבְּרָכוֹת, וְלֹא יֹאמְרוּ קַדִּישׁ עַד לְאַחַר קְרִיאַת הַהַפְטָרָה וְהַבְּרָכוֹת, (וְהַיְנוּ בְּשַׁבָּת פָּשׁוּט, אֲבָל כְּשֶׁהַמַּפְטִיר הוּא מֵחוֹבַת הַיּוֹם, כְּמוֹ בַּסָּעִיף שֶׁלִּפְנֵי זֶה וַדַּאי צְרִיכִין לִקְרוֹת לְמַפְטִיר) וּבְמִנְחָה לֹא יוֹצִיאוּהוּ (תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה חֵלֶק רִאשׁוֹן סִימָן נ"א.
וְעַיֵּן לְעֵיל בְּסִימָן כ"ד סָעִיף א' בַּהֶעָרָה הַשְׁנִיָה בְּסוֹפָה).
Au siman 24, seif 1, il a été expliqué que si l'on trouve une erreur de lettre manquante ou surabondante, tant que ni la lecture ni le sens ne s'en trouvent changés, on ne sort pas un autre sefer Torah. Néanmoins, si l'on trouve cela un chabbat, bien que l'on ne sorte pas un autre sefer Torah, en tout cas on n'appellera pas à ce sefer Torah plus de sept appelés, et le septième lira la haftara avec les berakhot, et l'on ne dira pas le kadich avant la lecture de la haftara et des berakhot (et cela concerne un chabbat ordinaire, mais lorsque le maftir relève de l'obligation du jour, comme dans le seif précédent, il faut certainement appeler quelqu'un pour le maftir) ; et à minha on ne le sortira pas (Techouva Me-Ahava, première partie, siman 51 ; et voir plus haut au siman 24, seif 1, dans la seconde note, à sa fin).
בְּיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה וְנִמְצָא פְּסוּל בָּרִאשׁוֹן, וְיֵשׁ עוֹד סֵפֶר תּוֹרָה בַּהֵיכָל, וְרוֹצִים לָקַחַת עַתָּה אֶת הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי לִקְרוֹת מִתּוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר לַקְּרִיאָה הַשְּׁנִיָּה, לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן, כִּי צְרִיכִין לִקְרוֹת מִתּוֹךְ סֵּפֶר הַתּוֹרָה מַה שֶּׁהוּכַן בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן בְּיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁלשָׁה סִפְרֵי תוֹרָה (עַיֵן פְּרִי מְגָדִים אֵשֶׁל אַבְרָהָם סוֹף סִימָן קמ"ג).
וְכֵן אִם הָחְלְפוּ סִּפְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁלָּקְחוּ תְּחִלָּה אֶת הַמּוּכָן לְאַחַר כָּךְ, יִגְלְלוּהוּ וְיִקְחוּ אֶת הַשֵׁנִי [כְּדֵי] לִקְרוֹת מִתּוֹךְ כָּל סֵפֶר תּוֹרָה לְמַה שֶּׁהוּכָן.
Un jour où l'on sort deux sifrei Torah et où l'on trouve un défaut dans le premier, s'il y a encore un sefer Torah dans l'arche, et que l'on veuille prendre maintenant le second sefer pour y lire, puis sortir ensuite un autre sefer Torah pour la seconde lecture, on ne fera pas ainsi, car il faut lire dans le sefer Torah ce pour quoi il a été préparé. Et de même un jour où l'on sort trois sifrei Torah (voir Peri Megadim, Echel Avraham, fin du siman 143).
Et de même si l'on a interverti les sifrei Torah, en prenant d'abord celui qui était préparé pour la lecture suivante, on le roulera et l'on prendra le second, [afin de] lire dans chaque sefer Torah ce pour quoi il a été préparé.
סֵדֶר הַחִיּוּבִים, הַקֹּדֶם קוֹדֵם. א.
חָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ. ב.
וְחָתָן, בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁמְזַמְּרִים לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא בָּחוּר. וְנַעַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ, הֵמָּה שָׁוִים.
ג. סַנְדָּק בְּיוֹם הַמִּילָה וְהוּא הַתּוֹפֵס אֶת הַתִּינוֹק בִּשְׁעַת הַמִּילָה.
ד. סַנְדָּק בְּיוֹם הַמִּילָה, שֶׁמַכְנִיס אֶת הַתִּינוֹק לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְמוּלוֹ.
ה. בַּעַל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁיָּלְדָה בַּת וְהוֹלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
ו. בַּעַל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁיָּלְדָה בֵּן וְהוֹלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
וְאִם אֵינָן הוֹלְכוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין הַבְּעָלִים חִיּוּבִים, אֶלָּא אִם הוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לַזָכָר אוֹ יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לַנְקֵבָה, שֶׁאָז הוּא זְמַן הֲבָאַת הַקָּרְבָּן. ז.
חָתָן שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּתוֹ מִיּוֹם רְבִיעִי וָאֵילֵךְ, בְּשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר הַחֲתֻנָּה. וְדַוְקָא כְּשֶׁהָיָה בַּחוּר אוֹ הִיא בְּתוּלָה.
ח. יוֹם הַשָׁנָה (יארצייט) בּוֹ בַיוֹם.
ט. אֲבִי הַתִּינוֹק בְּיוֹם הַמִּילָה.
י. יָארְצֵייט שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר הַשַׁבָּת.
יא. מוֹהֵל בְּיוֹם הַמִּילָה.
יב. הַסַּנְדָּק, וְאַחֲרָיו אֲבִי הַבֵּן, וְאַחֲרָיו הַמּוֹהֵל בַּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּילָה.
שְׁנֵי בַּעֲלֵי חִיּוּבִים שָׁוִים, תָּלוּי בְּדַעַת הַסְּגָן אוֹ יָטִילוּ גּוֹרָל. מִי שֶׁאֵין לוֹ עִירוֹנוֹת, אֵינוֹ דּוֹחֶה שׁוּם חִיּוּב.
נוֹהֲגִין לִקְרוֹת לְמִי שֶׁעָתִיד לָצֵאת לַדֶּרֶךְ אַחַר שַׁבָּת, אוֹ שֶׁבָּא מִן הַדֶּרֶךְ. וְכֵן נוֹהֲגִין לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְאוֹרֵחַ נִכְבָּד לִקְרֹתוֹ, אֲבָל אֵין דּוֹחִין שׁוּם חִיּוּב (רפ"ב ובסד"ה).
L'ordre des ayants droit à une montée : celui qui précède passe le premier. 1.
Le marié le jour de sa houppa. 2.
Et le marié, le chabbat qui précède le mariage, où l'on chante pour lui, c'est-à-dire lorsqu'il est célibataire ; et le garçon qui devient bar mitsva dans cette semaine : ils sont égaux. 3.
Le sandak le jour de la mila, c'est-à-dire celui qui tient l'enfant au moment de la mila. 4.
Le sandak le jour de la mila, celui qui amène l'enfant à la synagogue pour le circoncire. 5.
Le mari de l'accouchée qui a donné naissance à une fille et qui vient à la synagogue. 6.
Le mari de l'accouchée qui a donné naissance à un fils et qui vient à la synagogue. Et si elles ne viennent pas à la synagogue, les maris ne sont pas des ayants droit, sauf si c'est le quarante et unième jour pour un garçon ou le quatre-vingt-unième jour pour une fille, car c'est alors le temps d'apporter le sacrifice.
7. Le marié dont le mariage a eu lieu à partir du mercredi, le chabbat qui suit le mariage ; et cela précisément lorsqu'il était célibataire ou qu'elle était vierge.
8. Celui qui a l'anniversaire d'un décès (yahrtzeit) ce jour même.
9. Le père de l'enfant le jour de la mila.
10. Celui qui aura un yahrtzeit dans la semaine qui suit le chabbat.
11. Le mohel le jour de la mila.
12. Le sandak, et après lui le père du fils, et après lui le mohel, le chabbat qui précède la mila.
Deux ayants droit de rang égal : cela dépend de l'avis du segan (le responsable de la synagogue), ou bien ils tireront au sort. Celui qui n'a pas la qualité de résidant de la ville ne repousse aucun ayant droit.
On a coutume d'appeler celui qui doit partir en voyage après le chabbat, ou celui qui revient de voyage. Et de même on a coutume de rendre honneur à un hôte de marque en l'appelant, mais on ne repousse aucun ayant droit (siman 282, et dans le Derekh Ha-Haim).