Depuis le roch hodech d'Eloul jusqu'après Yom Kippour, ce sont des jours de faveur. Et bien que, durant toute l'année, le Saint béni soit-Il reçoive le repentir de ceux qui reviennent vers Lui d'un cœur entier, ces jours-ci sont néanmoins plus choisis et plus disposés au repentir, car ils sont des jours de miséricorde et des jours de faveur ; en effet, au roch hodech d'Eloul, Moche monta sur le mont Sinaï pour recevoir les...
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה.
וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה.
וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה.
וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל.
וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל.
רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה.
אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.
Depuis le roch hodech d'Eloul jusqu'après Yom Kippour, ce sont des jours de faveur. Et bien que, durant toute l'année, le Saint béni soit-Il reçoive le repentir de ceux qui reviennent vers Lui d'un cœur entier, ces jours-ci sont néanmoins plus choisis et plus disposés au repentir, car ils sont des jours de miséricorde et des jours de faveur ; en effet, au roch hodech d'Eloul, Moche monta sur le mont Sinaï pour recevoir les secondes Tables, il y demeura quarante jours et redescendit le dix Tichri, qui fut alors l'achèvement du pardon.
Et depuis lors, ces jours ont été consacrés comme jours de faveur, et le dixième jour de Tichri comme Yom Kippour. Et l'usage, dans la plupart des endroits, est de jeûner la veille du roch hodech d'Eloul et de faire l'ordre du petit Yom Kippour (Yom Kippour katan), afin de préparer son cœur au repentir.
Et si le roch hodech tombe chabbat, on avance au jeudi qui le précède. Le maître, notre maître Rabbi Yitshak Louria, de mémoire bénie, a écrit : 'Et celui qui n'a pas guetté, mais que אֱ-לֹהִים a fait tomber sous sa main, alors je te fixerai' (Chemot 21,13) : les initiales de אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ forment le mot Eloul (אלול), pour dire que ce mois est un temps de faveur pour recevoir le repentir sur les fautes que l'on a commises durant toute l'année.
Et c'est aussi une allusion au fait que, même sur les fautes involontaires, il faut faire repentir durant ce mois. Les interprètes des allusions ont dit encore : 'Et ה' ton אֱ-לֹהִים circoncira ton cœur et le cœur de ta descendance' (Devarim 30,6) : les initiales de אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב forment le mot Eloul (אלול).
De même, 'Je suis à mon bien-aimé et mon bien-aimé est à moi' (Chir haChirim 6,3) : les initiales de אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי forment le mot Eloul (אלול). De même, 'l'un à l'autre et des dons aux indigents' (Esther 9,22) : les initiales de אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים forment le mot Eloul (אלול).
Allusion à trois choses, qui sont le repentir, la tefila et la tsedaka, dans lesquelles il faut se hâter durant ce mois. 'Et ה' circoncira, etc.' fait allusion au repentir. 'Je suis à mon bien-aimé, etc.' fait allusion à la tefila, qui est le chant des bien-aimés. 'L'un à l'autre et des dons aux indigents' fait allusion à la tsedaka.
נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה.
וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מִיּוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְאַחַר הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּזְמוֹר לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.
וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ, ה' אוֹרִי, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, רֶמֶז לְסֻכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִין לוֹמַר תְּהִלִּים בַּצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ.
מִשֶנִּכְנַס אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכּוֹתֵב אָדָם אִגֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִרְמֹז בָּהּ בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְסוֹפָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה בִּימֵי הַדִּין, הַבָּאִים לְטוֹבָה, לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים (תקפא).
On a l'usage de sonner du chofar durant ce mois. Et l'on commence le deuxième jour du roch hodech, et l'on sonne chaque jour, après la tefila de chaharit, tekia, chevarim, teroua, tekia, sauf la veille de Roch Hachana, où l'on interrompt, afin de séparer entre les sonneries facultatives et les sonneries de mitsva.
Et la raison des sonneries durant ce mois est d'éveiller le peuple au repentir, car telle est la nature du chofar, d'éveiller et de faire trembler, comme l'a dit le verset : 'Sonne-t-on du chofar dans une ville sans que le peuple ne tremble ?' (Amos 3,6). On a encore l'usage, dans ces pays, depuis le deuxième jour du roch hodech d'Eloul jusqu'à Chemini Atseret, de dire le matin et le soir, après la tefila, le psaume 'LeDavid, ה' est ma lumière et mon salut' (Tehilim 27).
Et cela repose sur le midrach : 'ה' est ma lumiere', à Roch Hachana ; 'et mon salut', à Yom Kippour ; 'car Il m'abritera dans Sa souka', allusion à Soukot. On a encore l'usage de dire des Tehilim en public, en chaque endroit selon son usage.
Depuis l'entrée d'Eloul jusqu'à Yom Kippour, lorsqu'un homme écrit une lettre à son compagnon, il doit y faire allusion, en son début ou en sa fin, qu'il demande pour lui et le bénit d'être digne, aux jours du jugement qui viennent pour le bien, d'être inscrit et scellé dans le livre des bonnes vies (siman 581).
אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, נוֹהֲגִין לִבְדֹּק בְּחֹדֶשׁ זֶּה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלָּהֶן. וְכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בֶּדֶק בִּשְׁאָר מִצְוֹת, יְתַקְּנוֹ (מטה אפרים).
Les hommes d'action ont l'usage de vérifier durant ce mois leurs tefilin et leurs mezouzot. Et tout ce en quoi se trouvera une défaillance parmi les autres mitsvot, il le réparera (Maté Efraim).
מִשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וּלְהַלָּן, מַפְטִירִין בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שִׁבְעָה דְּנֶחָמָתָא. וְאִם חָל א' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וּמַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.
וּבְשַׁבָּת פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא, שֶׁאָז מַפְטִירִין רָנִי עֲקָרָה, מַשְׁלִימִין עָלֶיהָ גַּם עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהּ. אִם טָעָה בְּשַׁבָּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְאָמַר עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ לְאַחֲרֶיהָ, יֹאמַר גַּם הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וִיבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ.
וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר הַבְּרָכוֹת, יֹאמַר הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי בְּלֹא בְּרָכוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּאֶחָד בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין הַפְטָרַת מָחָר חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין בָּהּ מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּמַפְטִירִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה.
Depuis le chabbat qui suit le neuf Av et au-delà, on lit en haftara, durant sept chabbatot, les sept haftarot de consolation (chiva denehamata). Et si le premier jour du roch hodech d'Eloul tombe chabbat, on écarte 'Aniya soara' ('Malheureuse, battue par la tempete', Yechayahou 54,11) et l'on lit en haftara 'Hachamayim kisi' ('Le ciel est Mon trone', Yechayahou 66,1), parce qu'elle contient également des consolations de Yerouchalayim.
Et le chabbat de la parachat Ki Tetse, où l'on lit alors en haftara 'Rani akara' ('Chante, sterile', Yechayahou 54,1), on complète sur elle aussi 'Aniya soara', qui lui est contiguë. Si l'on s'est trompé le chabbat roch hodech d'Eloul et que l'on a dit 'Aniya soara' : si l'on s'en souvient avant d'avoir récité la berakha qui la suit, on dira aussi 'Hachamayim kisi' et l'on récitera la berakha qui la suit.
Et si l'on ne s'en est souvenu qu'après les berakhot, on dira 'Hachamayim kisi' sans berakhot. Et si le roch hodech d'Eloul tombe le dimanche, on écarte la haftara 'Mahar hodech' ('Demain c'est roch hodech', Chmouel I 20,18), qui ne contient pas de consolations de Yerouchalayim, et l'on lit en haftara 'Aniya soara'.
מִיּוֹם רִאשׁוֹן [בַּשַׁבָּת] שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וָאֵילָךְ, מַשְׁכִּימִין לִסְלִיחוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ הַשָׁנָה בְּיוֹם שֵׁנִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, מַתְחִילִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ הַקֹּוֹדֵם.
וּכְשֶׁמַּשְׁכִּימִין, צְרִיכִין לִטּוֹל יְדֵיהֶם וּלְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה. וְאַחַר הַסְּלִיחוֹת יִטּוֹל יָדָיו שֵׁנִית בְּלֹא בְּרָכָה.
Depuis le dimanche qui précède Roch Hachana et au-delà, on se lève tôt pour les selihot. Et si Roch Hachana tombe le lundi ou le mardi, on commence depuis le dimanche de la semaine précédente.
Et lorsqu'on se lève tôt, il faut se laver les mains et réciter la berakha 'al netilat yadayim' ainsi que la berakha de la Torah. Et après les selihot, on se lavera les mains une seconde fois sans berakha.
שְּׁלִיחַ הַצִבּור שֶׁאוֹמֵר סְלִיחוֹת, יִתְעַטֵּף בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל אַשְׁרֵי. וּלְפִי שֶׁיֵשׁ סָפֵק אִם יְבָרֵךְ בְּרָכָה עַל טַלִּית שֶׁלּוֹ כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה אוֹ לֹא יְבָרֵךְ, עַל כֵּן לֹא יִטֹל אֶת שֶׁלוֹ, וְגַם לֹא טַלִּית הַקָּהָל, אֶלָּא יִשְׁאַל לוֹ טַלִּית מֵאַחֵר.
וְאִם אֵין בַּנִּמְצָא טַלִּית כְּלָל, יְכוֹלִין לוֹמַר סְלִיחוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת גַּם בְּלֹא טַלִּית. יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת, מִתְפַּלֵּל גַּם שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְגַם מַעֲרִיב שֶׁלְּפָנָיו, וְהוּא קוֹדֵם לְאָבֵל וּלְמוֹהֵל וּלְ"יָאר צַייט" [לְבַעַל יוֹם זִכָּרוֹן] (תקפא).
טוֹב לַעֲמֹד בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת. וּמִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ, יַעֲמֹד לְכָל הַפָּחוֹת בַּאֲמִירַת אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב וְגוֹ' וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת (עַיֵּן סִימָן נו).
דִּין אֲמִירַת הַוִּדּוּי, עַיֵן לְקַמָּן סִימָן קלא סָעִיף ט.
Le cheliah tsibour (l'officiant) qui dit les selihot s'enveloppera d'un talit muni de tsitsit avant de commencer 'Achre'. Et puisqu'il y a un doute s'il doit réciter une berakha sur son propre talit lorsqu'il le revêt de nuit ou s'il ne doit pas la réciter, il ne prendra donc pas le sien, ni non plus le talit de la communauté, mais il empruntera un talit à un autre.
Et s'il ne se trouve aucun talit du tout, on peut dire les selihot et les treize attributs même sans talit. Il y a des endroits où l'usage est que celui qui dirige les selihot dirige aussi chaharit et minha, ainsi que le maariv qui les précède ; et il passe avant l'endeuillé, avant le mohel et avant celui qui a un 'yar tsayt' [celui qui a un jour de souvenir] (siman 581).
Il est bon de se tenir debout lors de la récitation des selihot. Et celui pour qui cela est difficile se tiendra debout au moins lors de la récitation de 'El Melekh yochev', etc., et des treize attributs (voir siman 56).
La loi de la récitation du vidouy (la confession des fautes), voir plus loin siman 131, seif 9.
יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר שְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת וּבַיָמִים הַנוֹרָאִים, אִישׁ שֶׁהוּא הָגוּן וְגָדוֹל בַּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא. וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, שֶׁאָז כְּבָר נָחָה רְתִיחַת הַדָּם שֶׁל בַּחֲרוּתוֹ וְנִכְנַע לִבּוֹ.
וְגַם יְהֵא נָשׂוּי וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ וּמַפִּיל תַּחֲנוּנִים מִקִּירוֹת הַלֵּב. וְכֵן יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר תּוֹקֵעַ שֶׁיִּתְקַע שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְכֵן הַמַּקְרֶא לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ, שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָהֶם לִמְצֹא.
מִיהוּ כָּל יִשְֹרָאֵל כְּשֵׁרִים לַכֹּל, רַק שֶׁיְהֵא מְרֻצֶּה לַקָּהָל. וְאִם רוֹאֶה מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, יִמְנַע עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן (תקפא תקפה ובס"ח).
On sera minutieux à choisir comme cheliah tsibour, pour diriger les selihot et les jours redoutables, un homme digne et grand en Torah et en bonnes actions, autant qu'il est possible d'en trouver. Et aussi qu'il soit âgé de trente ans, car alors l'ébullition du sang de sa jeunesse s'est déjà apaisée et son cœur s'est soumis.
Et aussi qu'il soit marié et qu'il ait des enfants, car il répand son cœur et fait tomber des supplications du fond du cœur. De même, on sera minutieux à choisir un sonneur qui sonnera du chofar à Roch Hachana, ainsi que celui qui annonce les sonneries devant le sonneur, qu'ils soient des maîtres de Torah et de crainte, autant qu'il leur est possible d'en trouver.
Toutefois, tous les enfants d'Israël sont aptes à tout, pourvu seulement qu'il soit agréé par la communauté. Et si l'on voit qu'il y a dispute dans l'affaire, on s'abstiendra, même si celui qui sera choisi n'est pas digne (simanim 581 et 585, et dans le Sefer Hassidim).
אָבֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא יְהֵא שְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא תוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם אֵין אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ. וְאִם הוּא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים עַל שְׁאָר קְרוֹבִים, אִם הֶחְזִיק מִכְּבָר לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִתְקֹעַ, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים.
אֲבָל אִם לֹא הֶחְזִיק, וְיֵשׁ אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. אֲבָל כָּל יְמֵי הַסְּלִיחוֹת, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה מֻתָּר לְכָל אָבֵל לִהְיֹת שְּׁלִיחַ צִבּוּר, אַךְ לֹא בְּתוֹךְ שִׁבְעָה.
Un endeuillé, durant les douze mois après son père ou sa mère, ne sera pas cheliah tsibour à Roch Hachana ni à Yom Kippour, et ne sera pas sonneur à Roch Hachana, sauf s'il n'y a pas d'autre aussi digne que lui. Et s'il est dans les trente jours pour les autres proches : s'il avait déjà pris l'habitude de diriger la tefila ou de sonner, cela est permis, puisque Roch Hachana et Yom Kippour annulent le décret des trente jours.
Mais s'il n'en avait pas pris l'habitude et qu'il y a un autre aussi digne que lui, il convient d'être rigoureux. Mais tous les jours des selihot, même la veille de Roch Hachana, il est permis à tout endeuillé d'être cheliah tsibour, mais non durant les sept jours.
יָחִיד הָאוֹמֵר סְלִיחוֹת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת דֶּרֶךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, אֶלָּא דֶּרֶךְ קְרִיאָה בַּתּוֹרָה בְּנִגּוּן וּבִטְעָמִים. וְכֵן בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכָּרוֹת שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, כְּגוֹן וּזְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹש עֶשְׂרֵה וְכַדּוֹמֶה, יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג.
וְכֵן הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁהֵן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִית, כְּגוֹן מַחֵי וּמַסֵּי וְכוּ', מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא וְכוּ' לֹא יאֹמְרֵן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה (סִימָן קא תקסה תקפא).
Un particulier qui dit les selihot n'est pas autorisé à dire les treize attributs à la manière d'une tefila et d'une demande, mais à la manière d'une lecture dans la Torah, avec la mélodie et les signes de cantillation. Et de même, à l'endroit où les treize attributs sont mentionnés, comme 'et souviens-Toi pour nous aujourd'hui de l'alliance des treize' et semblable, il doit sauter.
Et de même, les demandes qui sont en langue araméenne, comme 'Mahe oumase', etc., 'Maran di vichmaya', etc., ne seront dites qu'à dix (simanim 101, 565 et 581).
אָבֵל אָסוּר לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת, מִלְּבַד בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּרְבִּים בִּסְלִיחוֹת.
Il est interdit à un endeuillé de sortir de sa maison pour aller à la synagogue dire les selihot, sauf la veille de Roch Hachana, où l'on multiplie les selihot.
שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּיָמִים הַנוֹרָאִים וְכֵן הַתּוֹקֵעַ, צְרִיכִין לִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמָן שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִכָּל דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי טֻמְאָה, וְיִלְמְדוּ כְּפִי יְכָלְתָּם פֵּרוּשֵׁי הַתְּפִלּוֹת וְהַפִּיּוּטִים וְהִלְכוֹת תְּקִיעוֹת (תקפא). וְגַם יִלְמְדוּ סִפְרֵי מוּסָר הַמְעוֹרְרִים אֶת לֵב הָאָדָם, וְיִירָאוּ מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָאָרֶץ.
וְאִם לֹא נִמְצָא לָהֶם תּוֹקֵעַ שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, יִרְאוּ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיְהֵא הַמַּקְרֶא בַּעַל תּוֹרָה, וִיהֵא בָּקִי בְּהִלְכוֹת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁאִם תֶּאֱרַע אֵיזֶה טָעוּת בַּתְּקִיעוֹת, יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְגַם שֶׁיֵּדָע לִבְדֹּק אֶת הַשּׁוֹפָר אִם הוּא כָּשֵׁר (עַיֵּן סִימָן תקפה ובסידור).
Le cheliah tsibour qui dirigera la tefila durant les jours redoutables, ainsi que le sonneur, doivent se séparer, trois jours avant Roch Hachana, de toute chose qui amène à l'impureté ; et ils étudieront, selon leur capacité, les commentaires des tefilot et des piyoutim et les lois des sonneries (siman 581). Et ils étudieront aussi des livres de morale qui éveillent le cœur de l'homme, et ils craindront la crainte de ה' et la splendeur de Sa majesté lorsqu'Il se lèvera pour juger la terre.
Et s'il ne se trouve pas pour eux un sonneur qui soit maître de Torah, ils veilleront à tout le moins à ce que celui qui annonce les sonneries soit maître de Torah, et qu'il soit expert dans les lois de la sonnerie du chofar, de sorte que, si quelque erreur survient dans les sonneries, il sache quoi faire, et aussi qu'il sache vérifier le chofar, s'il est kacher (voir siman 585 et dans le sidour).
הַרְבֵּה נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּלְפִי שֶׁחֲסֵרִים דּ' יָמִים שֶׁאֵינָם מִתְעַנִּים בָּהֶם, דְּהַיְנוּ בּ' יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שַׁבָּת, וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. עַל כֵּן מִתְעַנִּין תְּמוּרָתָן דּ' יָמִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּהַיְנוּ יוֹם א' דִּסְּלִיחוֹת.
וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעוֹד בּ' יָמִים בֵּינְתַיִם, וּבוֹחֲרִים בְּיוֹם בּ' וְה. וְאִם אֵרְעָה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל וְיִתְעַנּוּ יוֹם אַחֵר תְּמוּרָתוֹ.
אוֹ אִם יוֹדְעִים שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יִתְעַנּוּ מִקֹּדֶם יוֹם אֶחָד תְּמוּרָתוֹ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן קכז סָעִיף ג וְסָעִיף יד) (תקסח תקפא).
Beaucoup ont l'usage de jeûner durant les dix jours de repentir ; et puisqu'il manque quatre jours durant lesquels on ne jeûne pas, à savoir les deux jours de Roch Hachana, chabbat et la veille de Yom Kippour, on jeûne donc à leur place quatre jours durant les jours des selihot qui précèdent Roch Hachana, à savoir le premier jour des selihot, et la veille de Roch Hachana, et encore deux jours entre-temps, et l'on choisit le lundi et le jeudi. Et s'il leur survient un repas de mitsva, ils peuvent manger et ils jeûneront un autre jour à sa place.
Ou bien, s'ils savent qu'ils auront un repas de mitsva, ils jeûneront un jour auparavant à sa place (voir plus haut siman 127, seif 3 et seif 14) (simanim 568 et 581).