On ne retire pas tout le pain de la table avant Birkat hamazone. On laisse des restes pour le pauvre et en signe de bénédiction. On n'apporte pas un pain entier sur des morceaux, ni l'inverse. On balaie les miettes avant les eaux dernières. On ne foule pas les miettes. On couvre le couteau à Birkat hamazone, sauf Chabbat et Yom Tov selon l'usage.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
(א) אין להסיר - כדי שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:
On ne retirera pas - Afin qu'il soit visible à tous que l'on bénit ה' pour Sa bonté et Son grand bien, Lui qui a préparé la nourriture à toutes Ses créatures. De plus la bénédiction ne repose pas sur une chose vide, mais lorsqu'il y a là quelque chose, à la manière de la cruche d'huile d'Élisée.
(ב) כל מי שאינו וכו' - דצריך לשייר כדי שיהא מזומן לעני שיבוא וכעין שאמרו חז"ל המאריך בשלחנו מאריכין לו ימיו דלמא אתא עניא ויהיב לו וגם כדי שיודה להשי"ת על חסדו שהשפיע לנו מטובו ששבענו והותרנו כדכתיב אכול והותר:
Quiconque ne etc. - Il faut laisser afin que ce soit prêt pour un pauvre qui viendrait, à la manière de ce qu'ont dit les Sages : celui qui prolonge à sa table, on lui prolonge ses jours, de peur qu'un pauvre ne vienne et qu'on lui donne. Et aussi afin de rendre grâce à ה' pour Sa bonté, qui nous a départi de Son bien au point que nous nous sommes rassasiés et qu'il en est resté, comme il est écrit : « mange et il en restera ».
(ג) אינו רואה סימן ברכה - כדכתיב אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו וכתב של"ה דראוי ונכון שיתן להעני הטוב שבשלחן ובפרט אם הוא עני חשוב שמזה יראה לו שמקבלו בסבר פנים יפות. ומשבח אני את הקהלות שמחזיקין לומדים בחורים על שלחנם כל השנה כאחד מבניהם ובזה יוצא הבעה"ב בשני דברים מצות חלק עניים וגם מצות דברי תורה על השלחן דסתם בחור כזה עני הוא וגם ידבר בדברי תורה על השלחן ובודאי מה שנאכל על השלחן שחרית וערבית נחשב כשני תמידין וכו' עכ"ל והובא בא"ר:
Il ne voit pas de signe de bénédiction - Comme il est écrit : « il n'a pas de reste à manger, aussi son bien ne durera-t-il pas ». Le Chela a écrit qu'il est convenable et correct de donner au pauvre le meilleur de la table, et surtout s'il est un pauvre considéré : on lui montre par là qu'on l'accueille d'un visage agréable. Je loue les communautés qui entretiennent à leur table, toute l'année, des jeunes gens qui étudient, comme l'un de leurs fils : par là le maître de maison s'acquitte de deux choses, la mitsva de la part des pauvres et aussi la mitsva des paroles de Torah à table, car un tel jeune homme est d'ordinaire un pauvre, et il parlera aussi de paroles de Torah à table ; et certainement ce qui se mange à table le matin et le soir compte comme les deux tamid, etc. Fin de citation, rapporté dans l'Elia Rabba.
(ד) אבל וכו' - ר"ל אם יש פתיתין על השלחן אבל אם אין פתיתין על השלחן מותר להביא אפילו שלמה ובשם הזוהר כתבו שטוב לעשות כן לכתחלה:
Mais etc. - C'est-à-dire s'il y a des morceaux sur la table ; mais s'il n'y a pas de morceaux sur la table, il est permis d'apporter même un pain entier. Au nom du Zohar on a écrit qu'il est bon de le faire lekhathila (a priori).
(ה) לא יביא וכו' - עיין במ"א שכתב דה"ה אם יש שלמה על השלחן לא יביא פתיתין ופמ"ג כתב דה"ה לא ישייר פתיתין על שלחנו כשיש שלמה ויש מקילין בדבר שא"צ להסירן מעל השלחן ובפרט בשבת בודאי לא יסירן עד לאחר בהמ"ז בין הפתיתין ובין השלמה שהכל יודעין שבשביל כבוד שבת הוא מונח:
Il n'apportera pas etc. - Voir dans le Maguen Avraham qui a écrit que de même, s'il y a un pain entier sur la table, on n'apportera pas de morceaux. Le Pri Megadim a écrit que de même on ne laissera pas de morceaux sur sa table lorsqu'il y a un pain entier. Il y a qui sont indulgents et tiennent qu'on n'a pas à les retirer de la table, et surtout le Chabbat on ne les retirera certainement pas avant Birkat hamazone, ni les morceaux ni le pain entier, car chacun sait que c'est pour l'honneur du Chabbat qu'ils sont posés.
(ו) קודם שיטול ידיו - למים אחרונים:
Avant de se laver les mains - Pour les eaux dernières.
(ז) יכבד הבית - מקום שאכלו שם אם הסיבו ע"ג קרקע מכבדין את הקרקע או אם הסיבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו שם [רש"י] ותר"י פירשו דהכיבוד הוא במקום שדרך לסלק השלחן קודם נטילה לבהמ"ז צריך לכבד הקרקע של מקום השלחן דחיישינן שנתפזרו שם פירורי פת ובאופן זה מיירי המחבר כאן שכתב דעכשיו שאין מסלקין א"צ לכבד והיינו הקרקע שתחת השלחן אבל כשנוטלין הידים בכלי על השלחן כמנהגנו לכו"ע צריך לנקות הפירורין סביב וכדלקמיה:
Il balayera la maison - Le lieu où l'on a mangé : s'ils étaient accoudés à même le sol, on balaie le sol ; s'ils étaient accoudés à table, on balaie la table des restes d'aliments qui s'y sont répandus [Rachi]. Les disciples de Rabbeinou Yona ont expliqué que le balayage a lieu là où l'usage est de retirer la table avant le lavage pour Birkat hamazone : il faut balayer le sol de l'emplacement de la table, car nous craignons que des miettes de pain s'y soient répandues. C'est de cette manière que parle ici le Mé'haber, qui a écrit qu'aujourd'hui, comme on ne retire pas, on n'a pas à balayer, c'est-à-dire le sol sous la table. Mais lorsqu'on se lave les mains dans un récipient sur la table, selon notre usage, selon tous les avis il faut nettoyer les miettes alentour, comme plus bas.
(ח) שאין אנו מסלקין - משמע דמלפנים היו נוהגין לסלק וצ"ל דהיינו מלפני כל המסובין אבל מלפני המברך לא וכמו שכתב בס"א שאין להסיר וכו':
Que nous ne retirons pas - Il appert qu'autrefois l'usage était de retirer ; il faut dire : de devant tous les convives, mais non de devant celui qui bénit, comme il a écrit au seif 1 qu'on ne retirera pas etc.
(ט) ואנו נוטלים וכו' - ואם יושבין במקומן ונוטלין הידים בכלי על השלחן אף עכשיו הדין הוא שצריך לנקות השלחן עצמו מפירורי הפת שלא ימאסו מנצוצי מי הנטילה וכנ"ל מרש"י ונראה דמ"מ ישאיר לחם על השלחן במקצוע אחד שיהיה מונח עד אחר בהמ"ז וכנ"ל בס"א ויהיה קצת רחוק ממקום הזה:
Et nous nous lavons etc. - Et s'ils restent à leur place et se lavent les mains dans un récipient sur la table, même aujourd'hui le din est qu'il faut nettoyer la table elle-même des miettes de pain, afin qu'elles ne soient pas dégoûtées par les gouttes des eaux du lavage, comme plus haut d'après Rachi. Il semble néanmoins qu'on laissera du pain sur la table dans un coin, pour qu'il y reste jusqu'après Birkat hamazone, comme plus haut au seif 1, et qu'il soit un peu éloigné de cet endroit.
(י) קשה לעניות - ודוקא לדרוס עליהם דהוא בזוי גדול אבל כשמשליכן למים אפילו כשנאבדין עי"ז אין חשש כיון שהוא פחות מכזית ויש מחמירין כשיש הרבה פירורין ויצטרפו לכזית:
C'est dur pour la pauvreté - Et seulement de les fouler, car c'est un grand mépris ; mais lorsqu'on les jette à l'eau, même si elles se perdent par là, il n'y a pas de crainte, puisqu'il s'agit de moins d'un kezaït. Il y a qui sont rigoureux lorsqu'il y a beaucoup de miettes et qu'elles se joindraient en un kezaït.
(יא) לכסות הסכין - בב"י ב' טעמים האחד דברזל מקצר ימי האדם ואינו דין שיהיה מונח על השלחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם דע"כ כתיב לא תניף עליהם ברזל וע"כ אחר שגמר אכילתו ורוצה לברך בהמ"ז מכסה הסכין וטעם שני בשם רבינו שמחה לפי שפעם אחד הגיע אחד לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה:
Couvrir le couteau - Dans le Beit Yossef, deux raisons. L'une : le fer raccourcit les jours de l'homme, et il n'est pas juste qu'il soit posé sur la table, qui ressemble à l'autel et allonge les jours de l'homme ; c'est pourquoi il est écrit : « tu n'agiteras pas sur eux de fer » ; aussi, après qu'il a fini de manger et qu'il veut dire Birkat hamazone, il couvre le couteau. Seconde raison, au nom de Rabbeinou Sim'ha : une fois, quelqu'un en vint à la bénédiction « qui bâtit Jérusalem », se souvint de la destruction du Temple et se planta le couteau dans le ventre ; aussi a-t-on pris l'usage de l'écarter au moment de la bénédiction.
(יב) ונהגו שלא לכסותו וכו' - הטעם שאין מקפידין ע"ז בשבת ויו"ט עיין באחרונים:
Et l'on a l'usage de ne pas le couvrir etc. - La raison pour laquelle on n'y veille pas le Chabbat et Yom Tov : voir dans les Aharonim.