Obligation prophétique de jeûner le 17 tamouz, le 9 av, le jeûne de Guedalia et le 10 tévet, en souvenir des malheurs de ces jours, pour éveiller à la techouva. On jeûne le 17 tamouz et non le 9, afin de ne pas surcharger le public.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
(א) חייבים להתענות וכו' - והוא מדברי הנביאים כדכתיב בקרא (זכריה ח) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ואחז"ל צום הרביעי זה י"ז בתמוז שהוא בחדש רביעי למנין החדשים וצום החמישי זה ט' באב שהוא בחודש החמישי וצום השביעי זה צום גדלי' שהוא בחודש השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי. וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:
On est tenu de jeûner, etc. - C’est une obligation des Prophètes, comme il est écrit (Zekharia 8) : « le jeûne du quatrième, le jeûne du cinquième, le jeûne du septième et le jeûne du dixième, etc. » Nos Sages ont expliqué : le jeûne du quatrième est le 17 tamouz, au quatrième mois selon le compte des mois ; le jeûne du cinquième est le 9 av, au cinquième mois ; le jeûne du septième est le jeûne de Guedalia, au septième mois ; le jeûne du dixième est le 10 tévet, au dixième mois. Tout Israël jeûne ces jours-là à cause des malheurs qui y sont survenus, afin d’éveiller les cœurs à examiner les voies de la techouva ; ce sera un souvenir de nos mauvaises actions et de celles de nos pères, semblables aux nôtres aujourd’hui, jusqu’à ce qu’elles leur aient valu, et à nous, ces malheurs. En nous souvenant de ces faits, nous reviendrons à bien, comme il est dit : « Ils confesseront leur faute et la faute de leurs pères, etc. » Aussi chacun doit, ces jours-là, prendre à cœur, scruter ses actes et s’en repentir. Car l’essentiel n’est pas le jeûne, comme il est écrit au sujet des gens de Ninive : « ה' vit leurs actes » — et nos Sages ont dit : il n’est pas dit « leurs sacs et leur jeûne », mais « leurs actes ». Le jeûne n’est qu’une préparation à la techouva. Aussi ceux qui, tout en jeûnant, vont se promener et s’occupent de futilités, ont saisi l’accessoire et laissé l’essentiel. Toutefois on ne s’acquitte pas par la seule techouva, car ces jours sont un commandement positif des Prophètes de jeûner, comme nous l’avons écrit plus haut.
(ב) מפני דברים הרעים וכו' - כי בי"ז בתמוז ארעו בו ה' צרות בו נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמפורש בתורה ובוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון והובקעה העיר בחורבן בית שני ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה והועמד צלם בהיכל. ובט"ב היה בו חורבן הגדול שנחרב בו הבית הראשון וגם השני ובזה היום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ובזה היום נלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל ונפלו כולם ביד העכו"מ ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן ביהמ"ק ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. ויום ג' בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם שמינוהו לראש לאחר החורבן על הפליטה הנשארה ונכבה גחלת ישראל הנשארה כי ע"י שנהרג גלו כולם ונהרגו מהם לאלפים. ועשרה בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן:
À cause des événements funestes, etc. - Car le 17 tamouz, cinq malheurs y sont survenus : les Tables y furent brisées quand Moïse descendit de la montagne, comme l’explicite la Torah ; le sacrifice perpétuel cessa d’être offert au Premier Temple ; une brèche fut ouverte dans la ville lors de la destruction du Second Temple ; Apostomos le méchant y brûla la Torah ; et une idole fut dressée dans le Sanctuaire. Le 9 av eut lieu la grande destruction : le Premier Temple y fut détruit, et aussi le Second ; ce jour-là fut décrété sur nos pères au désert qu’ils n’entreraient pas au pays ; ce jour-là fut prise la grande ville nommée Béitar, où se trouvaient des milliers et des myriades d’Israël, qui tombèrent tous aux mains des non-juifs et furent tous tués — ce fut un malheur comparable à la destruction du Temple ; et ce même jour, propice au châtiment, Turnus Rufus le méchant laboura le Sanctuaire et ses abords, pour accomplir ce qui est dit : « Sion sera labourée comme un champ. » Le 3 tichri, Guedalia fils d’Ahiqam y fut tué, lui que l’on avait nommé chef, après la destruction, sur le reste du peuple ; s’éteignit alors la braise d’Israël qui subsistait, car par sa mort tous s’exilèrent et des milliers d’entre eux furent tués. Et le 10 tévet, le roi de Babel Nabuchodonosor le méchant y investit Jérusalem et la mit dans le siège et la détresse, d’où s’ensuivit la destruction.
(ג) בהם - מי שטעה ואכל בהם מ"מ צריך להשלים התענית אחר שאכל דמי שאכל שום יחזור ויאכל שום ואם צריך להתענות יום אחר עיין לקמן סימן תקס"ח ס"א ובמ"ב שם:
En eux - Celui qui s’est trompé et a mangé ces jours-là doit néanmoins achever le jeûne après avoir mangé : « celui qui a mangé de l’ail reviendra manger de l’ail » — c’est-à-dire qu’après avoir mangé par erreur, on achève néanmoins le jeûne. S’il doit jeûner un autre jour, voir plus loin siman 568 seif 1 et le Michna Beroura là-bas.
(ד) בתשעה - ולא רצו לגזור גם בט' דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי:
Le neuf - On n’a pas voulu décréter aussi le 9 [tamouz], car on ne surcharge pas le public plus que de raison.