Havineinou, ouvriers, lieu de danger, tefilat ha-derekh une fois, parsa, et beit midrash.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו ואומר אחריה ג' אחרונו' וצריך לאמרם מעומד וכשיגיע לביתו אין צריך לחזו' ולהתפלל ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמי' ולא במ"ש ויו"ט:
À l'heure de contrainte, par exemple qu'il est en chemin, ou qu'il se tenait dans un lieu où il est occupé et craint qu'on l'interrompe, ou qu'il ne pourra pas prier avec kavana une tefila longue : il prie, après les trois premières, Havineinou, et dit après elle les trois dernières. Et il faut les dire debout. Et lorsqu'il arrivera à sa maison, il n'a pas besoin de revenir et prier. Et il ne prie pas Havineinou aux jours des pluies, ni à motsaei Chabbat et Yom Tov.
הפועלים שעושין מלאכ' אצל בעל הבית אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י"ח אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיה' ואם ניתן להם שכר מתפללין הביננו והאידנא אין דרך להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה:
Les ouvriers qui font un travail chez le maître de maison : s'il ne leur donne pas de salaire hors de leur repas, ils prient Shemone Esre, mais ils ne descendent pas devant la teiva (estrade) et ne font pas nesiat kappayim (levée des mains). Et s'il leur est donné un salaire, ils prient Havineinou. Et de nos jours, il n'est pas d'usage d'y tenir, et vraisemblablement c'est à cette intention qu'on les embauche : qu'ils prient Shemone Esre.
ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו' וא"צ לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשיגיע לישוב ונתקרר' דעתו חוזר ומתפלל תפלת י"ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאלו שכח להתפלל לגמרי ונתבאר לעיל סי' ק"ח) (וכן משמע מב"י):
Celui qui va dans un lieu de bandes de bêtes sauvages et de brigands : il prie « tsorkhei amkha merubim etc. », et il n'a besoin ni des trois premières ni des trois dernières. Et il la prie en chemin, tandis qu'il marche. Et s'il peut se tenir, qu'il se tienne. Et lorsqu'il arrivera à un lieu habité et que sa pensée se sera refroidie, il revient et prie tefilat Shemone Esre (Rema : (et s'il n'est pas revenu prier, c'est comme s'il avait oublié de prier tout à fait, et cela a été expliqué plus haut, siman 108) (et ainsi il ressort du Beit Yossef).)
היוצא לדרך יתפלל יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד:
Celui qui sort en chemin : qu'il prie « Yehi ratson milfanekha ה' Eloheinou v-Elohei avoteinou she-tolikhenu le-shalom etc. ». Et il faut la dire en langage de pluriel. Et s'il est possible, qu'il s'arrête de marcher lorsqu'il la dira. Et s'il était cavalier, il n'a pas besoin de descendre.
א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:
Il n'a pas besoin de la dire qu'une seule fois dans le jour, même s'il se reposera dans une ville au milieu du jour. Mais si son intention était de loger dans une ville, et qu'ensuite il s'est ravisé et en est sorti pour passer hors d'elle, ou pour retourner à sa maison : il faut revenir et la prier une autre fois.
הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה:
Maharam de Rotenburg, lorsqu'il sortait en chemin le matin, la disait après « Yehi ratson », afin de la joindre à Birkat ha-gomel hasadim, et qu'elle soit une berakha proche de sa compagne.
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש"י והר"י) ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:
Il la dit après qu'il s'est mis en chemin. Et il n'y a à la dire que s'il a à aller une parsa ; mais moins d'une parsa, qu'il ne conclue pas par Baroukh. Et lekhat'hila (a priori), qu'il la dise dans la première parsa (Rashi et haRi). Et s'il a oublié de la dire, qu'il la dise tout le temps qu'il est en chemin, à condition qu'il n'est pas arrivé dans la parsa proche de la ville où il veut loger ; et de là et plus loin, qu'il la dise sans berakha.
הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו':
Celui qui entre au beit midrash (maison d'étude) : qu'il prie « Yehi ratson milfanekha ה' Eloheinou v-Elohei avoteinou she-lo ekashel bi-dvar halakha etc. ». Et à sa sortie, qu'il dise : « Modeh ani lefanekha ה' Elohai she-samta helqi mi-yoshvei beit ha-midrash etc. ».