Transporter des pierres pour s'essuyer, tesson, herbes attachees, et siege de beit hakisse.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח אפי' להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא מותר ומי שיש לו מקום מיוחד לבית הכסא יכול להכניס עמו אבנים לקנח מלא היד ואם אין לו מקום קבוע מכניס עמו כשיעור בוכנא קטנה ואם ניכר באבן שקנחו בו מותר להכניסו אפי' הוא גדול הרבה או אפי' הם הרבה ממלא היד מותר ליטול כולן דכיון שקנחו בהן הוכנו לכך: הגה י"א דוקא בחצר מותר לטלטל אבנים (רש"י ס"פ המוציא יין ור' ירוחם ני"ב חי"ו ור"ן) וי"א דאפי' מכרמלית לרה"י נמי שרי דהא נמי אינו רק איסור דרבנן ומשום כבוד הבריות התירוהו. (תוספות פרק לולב הגזול והגהות מרדכי פרק הזורק):
À cause de kevod ha-beriyot (l'honneur des créatures), on a permis de déplacer des avanim (pierres) pour s'essuyer, même de les monter avec lui sur un toit, bien que ce soit une tirha yeteira (peine excessive) : c'est permis. Et celui qui a un lieu particulier pour le beit hakisse (lieux d'aisance) peut y introduire avec lui des avanim pour s'essuyer, male ha-yad (plein la main). Et s'il n'a pas de lieu fixe, il y introduit avec lui la mesure d'un bokhana qetana (petit pilon). Et si l'on reconnaît dans la pierre qu'on s'est essuyé avec elle, il est permis de l'introduire même si elle est très grande, ou même s'elles sont beaucoup plus que male ha-yad : il est permis de les prendre toutes, car du moment qu'on s'est essuyé avec elles, elles ont été préparées pour cela. (Rema : certains disent : spécifiquement dans une hatsar (cour) il est permis de déplacer des avanim (Rashi, fin du pereq Ha-motsi yayin, et Rabbenou Yerouham netiv 12 heleq 16, et Ran). Et certains disent que même d'une carmelit (quasi-public) vers reshou ha-yahid (domaine privé) aussi c'est permis, car ceci aussi n'est qu'un interdit de rabbanan (sages), et à cause de kevod ha-beriyot on l'a permis (Tosafot pereq Loulav ha-gazoul, et Hagahot Mordekhai pereq Ha-zoreq).)
אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו אם רישומן ניכר מותר ליטלן כדי לקנח ואין בזה משום סותר ולא משום טוחן:
Si des pluies sont descendues sur les avanim et qu'elles se sont enfoncées : si leur marque est reconnaissable, il est permis de les prendre afin de s'essuyer, et il n'y a pas en cela de soter (démolir) ni de tohen (moudre).
צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו ולא חיישינן שמא יתלשו דאף אם יתלשו ליכא איסורא דדבר שאין מתכוין היא:
Un tseror (caillou) sur lequel des herbes ont poussé : il est permis de s'essuyer avec, et l'on ne craint pas qu'il les arrache, car même s'il les arrache il n'y a pas d'interdit, car c'est un davar she-eino mitkaven (chose dont on n'a pas l'intention).
לא יטלטל רגב אדמה לקנח בו מפני שאינה ראויה לקינוח לפי שהיא נפרכת אסור לקנח בחרס אפי' בחול משום סכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא (פי' המעים התלוים בפי טבעת):
Qu'il ne déplace pas un regev adama (motte de terre) pour s'essuyer avec, parce qu'elle n'est pas propre au qinouah (essuyage), car elle s'effrite. Il est interdit de s'essuyer avec un heres (tesson) même en semaine, à cause du sakana (danger) qu'il n'arrache pas les dents de la karkashta [c'est-à-dire les intestins qui pendent à la bouche de la tabaat (orifice)].
היו לפניו בשבת צרור ואזני חרס חלקים דכיון דחלקים הם ליכא משום סכנה מקנח באוזן החרס שהוא ראוי לכסות בו פי הכלים צרור ועשבים יקנח בעשבים אם הם לחים אבל ביבשים אין מקנחים מפני שהם חדים ומחתכין את הבשר:
S'il avait devant lui le Chabbat un tseror et des oznei heres (anses de tesson) lisses : du moment qu'elles sont lisses, il n'y a pas de sakana ; il s'essuie avec l'anse du heres, qui est propre à couvrir la bouche des kelim (ustensiles). Un tseror et des herbes : qu'il s'essuie avec les herbes si elles sont humides ; mais avec des sèches, on ne s'essuie pas, parce qu'elles sont pointues et coupent la chair.
מקנחים בשבת בעשבים לחים אפי' הם מחוברים ובלבד שלא יזיזם ומשום משתמש במחובר ליכא דלא אמרו אלא באילן אבל לא בירק:
On s'essuie le Chabbat avec des herbes humides, même si elles sont mehubarot (attachées au sol), à condition qu'il ne les déplace pas. Et à cause de mishtamesh bi-mehubar (se servir de ce qui est attaché), il n'y a pas : car on n'a dit cela que pour un arbre, mais non pour un yereq (légume).
היה צריך לנקביו ואינו יכול לפנות שרפואתו למשמש בפי הטבעת שממשמש שם בצרור והנקב נפתח לא ימשמש בשבת כדרך שממשמש בחול דהיינו שאוחז הצרור בכל היד משום השרת נימין אלא ממשמש כלאחר יד דהיינו שיאחז הצרור בשתי אצבעותיו וממשמש:
S'il avait besoin de ses besoins et ne peut pas se soulager, dont la refoua (guérison) est de palper à la bouche de la tabaat, qu'il palpe là avec un tseror et l'orifice s'ouvre : qu'il ne palpe pas le Chabbat à la manière dont il palpe en semaine, c'est-à-dire qu'il tient le tseror de toute la main, à cause de hasharat nimin (faire tomber des poils) ; seulement il palpe ke-leahar yad (d'une manière détournée), c'est-à-dire qu'il tienne le tseror de ses deux doigts et palpe.
למשמש בברזא בפי הטבעת דינה כצרור שלא יאחזנה אלא בב' אצבעותיו ואסור לצאת בברזא אפי' תחובה כולה בגוף:
Palper avec une barza (cheville) à la bouche de la tabaat : sa loi est comme le tseror, qu'il ne la tienne que de ses deux doigts. Et il est interdit de sortir avec une barza, même si elle est entièrement enfoncée dans le corps.
אסור לפנות בשדה ניר בשבת שמא יבא לאשווי גומות ואם היה שדה חבירו אפי' בחול אסור מפני שדש נירו ומקלקל:
Il est interdit de se soulager dans un champ nir (labouré) le Chabbat, de peur qu'il en vienne à ashvouei goumot (égaliser des trous). Et si c'était le champ de son compagnon, même en semaine c'est interdit, parce qu'il foule son nir et détériore.
אבנים גדולות שמצדדין אותן כמין מושב חלול ויושבים עליהן בשדות במקום המיוחד לבה"כ מותר לצדדן ואע"ג דבנין עראי הוא לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות:
Des grandes avanim qu'on dispose comme une sorte de siège creux et sur lesquelles on s'assied dans les champs au lieu particulier au beit hakisse : il est permis de les disposer. Et bien que ce soit un binyan arai (construction provisoire), les rabbanan n'ont pas décrété à ce sujet, à cause de kevod ha-beriyot.