Le chitouf du mavoï se fait par un aliment collecté des cours et déposé dans l’une d’elles. Mêmes règles que l’érouv des cours pour les mesures, la femme, le mineur. On s’associe avec presque tout aliment propre à deux repas.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
אסרו חכמים לטלטל מן החצירו' למבוי והתירוהו ע"י שיתוף שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל מכל חצר וחצר ונותנים אותו בא' מן החצירו' ואנו רואים כאלו פתוח כל המבוי לאותו חצר ומפני שאינו אלא לשתף החצירו' יכולים ליתנו באויר החצר או בבית שאין לו ארבע על ארבע וא"צ ליתנו בבית רק שיהי' במקום המשתמר הילכך אין נותנין אותו באויר המבוי (וע"ל סי' שס"ו):
Les Sages ont interdit de transporter des cours au mavoï, et ils l’ont permis par un chitouf : on prélève du pain ou un autre aliment de chaque cour, et on le dépose dans l’une des cours. Nous regardons alors comme si tout le mavoï s’ouvrait sur cette cour. Comme ce n’est que pour associer les cours, on peut le mettre à l’air de la cour ou dans une maison qui n’a pas quatre sur quatre. Il n’est pas besoin de le mettre dans une maison, seulement en un lieu gardé. Dès lors on ne le met pas à l’air du mavoï. Voir plus haut siman 366.
ישראלים שדרים בג' מקומו' חלוקים ודלתות כל א' מהמקומו' נעולים בלילה והשמש גובה קמח מכולם אינו מועיל להם להשתתף ששיתוף מבוי צריך שיהי' מונח בחצר שבמבוי ואלו שנבדלים זה מזה ורחוקים אין שיתופן א' ואין מבואיהן כא': הגה ואם עירבו במקום אחד אין האחרים שלא עירבו אוסרים עליהם הואיל ואין להם דריסת הרגל זה על זה כי אין כל העיר חשובה כמבוי אחד אע"פ שיושבין בהיקף חומה אחת (ב"י סי' שצ"ב בשם חזה התנופה):
Des Israélites qui habitent en trois lieux distincts, dont les portes de chacun se ferment la nuit, et le bedeau prélève de la farine de tous : cela ne leur sert pas pour s’associer, car le chitouf du mavoï doit être déposé dans une cour du mavoï, et ceux-ci, séparés et éloignés, n’ont pas un seul chitouf ni un seul mavoï. (Rema : S’ils ont fait érouv en un lieu, les autres qui n’ont pas fait érouv ne leur interdisent pas, puisqu’ils n’ont pas de droit de passage les uns sur les autres. Toute la ville ne compte pas comme un seul mavoï, même s’ils habitent dans une même enceinte de mur.)
ככל משפטי עירובי חצירו' ושיעורו ושאשתו מערבת בשבילו ושמערבין שלא לדעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר א' ושקטן יכול לגבותו ושיכול א' לזכות לכולם (ושאם היו שותפין א"צ לערב) כך דיני שיתוף: הגה ואפי' היה משותף עם שכיניו בסחורה לזה ביין ולזה בשמן אין צריך להשתתף והוא שיהיה בכלי אחד: (טור סי' שס"ו):
Comme toutes les règles des érouvin des cours, leur mesure, que sa femme fait érouv pour lui, qu’on fait érouv hors de sa connaissance si la maison ne s’ouvre que sur une cour, qu’un petit peut le collecter, qu’un seul peut acquérir pour tous, et que s’ils étaient associés ils n’ont pas besoin de faire érouv : telles sont les règles du chitouf. (Rema : Même s’il était associé avec ses voisins en marchandise, à l’un en vin et à l’autre en huile, il n’a pas besoin de s’associer, pourvu que ce soit dans un seul récipient.)
משתתפין בכל מיני מאכל ואפי' ד' וה' מיני מאכל מצטרפין למזון שני סעודות:
On s’associe avec toutes sortes d’aliments, et même quatre ou cinq sortes d’aliments s’ajoutent pour la nourriture de deux repas.
בכל מיני מאכל משתתפין חוץ מגודגדניו' שהוקשו לזרע ותבלין ופולין יבשים ולא בעלי בצלים שלא גדלו אורך הזרת ולא בכמהין ופטריות ולא בכפניו' ולא בעדשים ולא בחטים ושעורים ולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל ולא במים לבדם ולא במלח לבדו אבל אם עירבם יחד משתתפין בהם וי"א דדוקא כשנתן לתוכן שמן וי"א שמערבין בתבלין:
On s’associe avec toutes sortes d’aliments, hors les cerises durcies en pépins, les épices, les fèves sèches, les tiges d’oignon qui n’ont pas poussé de la longueur d’un zérèt, les truffes et champignons, les dattes vertes, les lentilles, le blé et l’orge, un légume à demi cuit, l’eau seule et le sel seul. Mais si on les a mêlés ensemble, on s’associe avec eux. Certains disent : seulement si l’on y a mis de l’huile. Certains disent qu’on fait érouv avec les épices.
כל דבר שרגילים ללפת בו את הפת שיעורו ללפת בו פת הנאכל לשני סעודו' וכל שאין מלפתין בו הפת שיעורו כדי לאכול ממנו ב' סעודו' ובשר חי לא הוי ליפתן וצריך כדי שיאכל ממנו ב' סעודו' אבל צלי הוי ליפתן ושיעורו ללפת בו ב' סעודו' חומץ הוי ליפתן וכן יין מבושל אבל יין חי לא הוי ליפתן ושיעורו שני רביעיו' וכן שיעור שאר משקים:
Tout ce dont on a coutume d’accompagner le pain : sa mesure est de quoi accompagner le pain mangé pour deux repas. Tout ce dont on n’accompagne pas le pain : sa mesure est d’en manger deux repas. La viande crue n’est pas un accompagnement, et il faut d’en manger deux repas. Mais rôtie, elle est un accompagnement, et sa mesure est d’accompagner deux repas. Le vinaigre est un accompagnement, et de même le vin cuit. Mais le vin cru n’est pas un accompagnement, et sa mesure est de deux révi’it. Telle est aussi la mesure des autres liquides.
משתתפין בשני ביצים אפילו חיים בשני רמונים בחמשה אפרסקים בליטרא ירק בין חי בין מבושל בפולים לחים מלא היד בתפוחי יער מלא הקב:
On s’associe avec deux œufs, même crus ; avec deux grenades ; avec cinq pêches ; avec une litra de légume, cru ou cuit ; avec des fèves fraîches, plein la main ; avec des pommes des bois, plein le kav.
משתתפין אפי' באוכל שאינו ראוי לו אם ראוי לשום אדם כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכן (הנודר) מאוכל או נשבע שלא יאכלנו משתתף בו ויש אומרים דהיינו דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו אין משתתפין לו בה (ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי לכ"ע אין משתתף בה) (טור):
On s’associe même avec un aliment qui ne lui convient pas, s’il convient à quelque homme : ainsi le nazir avec le vin, et l’Israélite avec la térouma. De même celui qui a fait vœu d’un aliment ou juré de ne pas le manger s’associe avec. Certains disent : seulement s’il a fait vœu ou juré de ne pas le manger ; mais s’il a fait vœu ou juré de n’en tirer aucun profit, on ne s’associe pas pour lui avec. Et s’il a dit : « Konem que son profit ou sa consommation m’est interdit », de l’avis de tous on ne s’associe pas avec.
אמר על ככר היום חול ולמחר קודש או קונם משתתפין לו בה שבין השמשו' עדיין לא נתקדש' ודאי וראוי היתה מבעוד יום אבל אם אמר היום קונם ולמחר חול אין משתתפין לו בה שאינה ראויה עד שתחשך חצר הפתוח לשני מבואו' ושיתף עם כל א' מהם מותר עם כל א' מהם לטלטל ממנו לחצר ומהחצר לתוכו ואסור לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי האחר דרך החצר ואם לא שיתף עם שום א' מהם אם הוא רגיל עם שניהם לצאת ולבא בחול דרך עליהם אוסר על שניהם ואם הוא רגיל עם הא' ועם השני אינו רגיל אותו שרגיל אוסר שאינו רגיל אינו אוסר ואם שיתף עם אותו שאינו רגיל הותר הרגיל לעצמו אם שיתפו ביניהם וכן אם היה רגיל עם שניהם ושיתף עם א' מהם מותר השני שהרי סילק עצמו ממנו ואם המבוי שרגיל בו שיתפו ביניהם ואותו שאינו רגיל לא שיתפו והוא לא שיתף לא עם זה ולא עם זה דוחים אותו אצל שאינו רגיל ויסתלק מאותו שרגיל כדי שיהא מותר כיון שהוא אינו מפסיד בדבר שהרי לא שיתף עמהם ויש ריוח לאחרים שע"י זה יהיו מותרים כופין אותו על מדת סדום:
Il a dit sur un pain : « Aujourd’hui il est profane, et demain saint » ou « konem » : on s’associe pour lui avec, car entre les deux soleils il n’est pas encore certainement sanctifié, et il était propre de jour. Mais s’il a dit : « Aujourd’hui konem, et demain profane », on ne s’associe pas pour lui avec, car il n’est propre qu’à la tombée de la nuit. Une cour ouverte sur deux mavoï, qui s’est associée avec chacun d’eux : elle est permise avec chacun à transporter de lui à la cour et de la cour en lui, et il est interdit de transporter des ustensiles qui ont reposé dans ce mavoï-ci vers l’autre mavoï par la cour. Si elle ne s’est associée avec aucun d’eux : si elle a coutume, les jours de semaine, de sortir et d’entrer par les deux, elle interdit sur les deux. Si elle a coutume avec l’un et non avec l’autre : celui avec qui elle a coutume interdit, celui avec qui elle n’a pas coutume n’interdit pas. Si elle s’est associée avec celui avec qui elle n’a pas coutume, celui avec qui elle a coutume est permis pour soi, s’ils se sont associés entre eux. De même, si elle avait coutume avec les deux et qu’elle s’est associée avec l’un, le second est permis, car elle s’en est retirée. Si le mavoï avec lequel elle a coutume s’est associé entre eux, et celui avec lequel elle n’a pas coutume ne s’est pas associé, et qu’elle ne s’est associée ni avec l’un ni avec l’autre : on la renvoie vers celui avec qui elle n’a pas coutume, et elle se retire de celui avec qui elle a coutume, afin qu’il soit permis, puisqu’elle n’y perd rien, n’ayant pas associé avec eux, et qu’il y a profit pour les autres, qui par là seront permis. On la contraint au titre de la conduite de Sodome.