L’érouv téhoumin se fait en déposant la nourriture de deux repas dans le téhoum : on est réputé avoir passé le Chabbat là. La ville comprise dans la mesure compte pour quatre coudées ; hors du téhoum, l’érouv n’est rien.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
(מותר לערב עירובי תחומין ולקנות שביתה סוף התחום ולכן) מי שיצא מהעיר בע"ש והניח מזון ב' סעודו' רחוק מהעיר בתוך התחו' וקבע שביתתו שם אע"פ שחזר לעיר ולן בביתו נחשב אותו כאלו שבת במקו' שהניח בו הב' סעודות וזהו הנקרא עירובי תחומין ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפי' אמה לכל רוח לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפי' אמה כנגד העיר אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו ואם היתה העיר מובלע' בתוך מדתו תחשב העיר כולה כד"א וישלים מדתו חוצה לה כיצד הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבעיר לרוח מזרח נמצא מהלך למחר ממקום עירובו אלפי' אמה למזרח ומהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף האלף ואם היה מביתו עד סוף העיר פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלתה חוץ לעיר תחשב המדינה כולה כד"א ויהלך חוצה לה תתקצ"ו אמה תשלום האלפי' לפיכך אם הניח עירובו ברחוק אלפי' אמה מביתו שבעיר הפסיד את כל העיר ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפי' אמה ואינו מהלך מביתו בעיר לרוח מערב אפי' אמה אחת: הגה ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר מהלך בכל העיר כולה אבל לא חוצה לה ויש להקל (טור והגהות מיימוני פכ"ז מה"ש בשם סמ"ק ורש"י) ואם כלתה מדתו בסוף העיר ואע"ג דעדיין עיבור לפני העיר כל העיר כארבע אמות דלא אמרינן עיבור של העיר כעיר להחמיר (המגיד פכ"ז מה' שבת) כל מקום שהניח עירוב תחומין ויש לו אלפים לכל רוח אסור לו לילך לצפון ולדרום רק נגד רוחב המקום שקנה בו שביתה ואם אינו רק ארבע אמות כגון שאין העירוב ברשות היחיד אסור לו לילך לכל רוח אלפים רק ברוחב ארבע אמותיו עם זויותיהן כדלעיל סי' שצ"ח סעיף ב' ומכל מקום אם כלתה המדה סוף העיר וכולה כארבע אמותיו מותר לילך כל רחבה ויש לו אלפים חוץ לעיר לצפון ולדרום אע"פ שאין לו רחב כל כך נגד המקום שקנה בו עירוב (הר"ר יונתן):
Il est permis de faire des érouvei téhoumin et d’acquérir la chevita au bout du téhoum. Aussi, qui est sorti de la ville le vendredi et a déposé la nourriture de deux repas loin de la ville, dans le téhoum, et y a fixé sa chevita : bien qu’il soit rentré en ville et ait logé chez lui, il est réputé avoir passé le Chabbat au lieu où il a déposé les deux repas ; c’est ce que l’on appelle érouvei téhoumin. Il a le droit de marcher le lendemain depuis le lieu de son érouv deux mille coudées de chaque côté. Aussi, lorsqu’il marche le lendemain depuis le lieu de son érouv deux mille coudées vers la ville, il ne marche dans la ville que jusqu’au bout de sa mesure. Si la ville était absorbée dans sa mesure, toute la ville compte comme quatre coudées, et il achève sa mesure hors d’elle. Comment ? Voici qu’il a déposé son érouv à mille coudées de sa maison qui est en ville, du côté de l’est : le lendemain il marche depuis le lieu de son érouv deux mille coudées vers l’est, et depuis le lieu de son érouv deux mille coudées vers l’ouest — mille de l’érouv à sa maison et mille coudées de sa maison dans la ville — et il ne marche dans la ville que jusqu’au bout de ces mille. Si de sa maison jusqu’au bout de la ville il y avait moins de mille, même d’une coudée, de sorte que sa mesure s’achève hors de la ville, toute la cité compte comme quatre coudées, et il marchera hors d’elle neuf cent quatre-vingt-seize coudées, complément des deux mille. Aussi, s’il a déposé son érouv à deux mille coudées de sa maison qui est en ville, il a perdu toute la ville : il marche de sa maison jusqu’à son érouv deux mille coudées, et de sa maison dans la ville vers l’ouest pas même une coudée. (Rema : Certains disent que, même si sa mesure s’est achevée au milieu de la ville, il marche dans toute la ville, mais non hors d’elle ; et l’on peut être indulgent. Si sa mesure s’est achevée au bout de la ville, bien qu’il y ait encore l’ibbour devant la ville, toute la ville est comme quatre coudées : l’on ne dit pas que l’ibbour de la ville est comme la ville pour aggraver. En tout lieu où l’on a déposé un érouv téhoumin et où l’on a deux mille de chaque côté, il est interdit d’aller au nord et au sud sinon face à la largeur du lieu où l’on a acquis la chevita. S’il n’y a que quatre coudées, par exemple que l’érouv ne soit pas en domaine privé, il est interdit d’aller de chaque côté deux mille, seulement dans la largeur de ses quatre coudées avec leurs angles, comme plus haut au siman 398 seif 2. Néanmoins, si la mesure s’est achevée au bout de la ville et que toute entière elle est comme ses quatre coudées, il est permis de marcher toute sa largeur, et il a deux mille hors de la ville au nord et au sud, bien qu’il n’ait pas une telle largeur face au lieu où il a acquis l’érouv.)
המניח עירובו ברה"י אפי' היתה מדינה גדולה כנינוה ואפי' עיר חריבה או מערה הראוי' לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:
Qui dépose son érouv en domaine privé, même si c’était une cité grande comme Ninive, même une ville ruinée ou une caverne propre à l’habitation, en parcourt le tout et, hors d’elle, deux mille coudées de chaque côté.
המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה לא עשה כלום ואין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפים לעיר שמודדים התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר:
Qui dépose son érouv dans la ville où il a passé le Chabbat n’a rien fait : on ne mesure pas depuis le lieu de son érouv ; il est comme tous les gens de la ville, qui ont deux mille coudées de chaque côté hors de la ville. De même, s’il a mis son érouv dans les lieux qui s’ajoutent à la ville et d’où l’on mesure le téhoum au-dehors, c’est comme s’il l’avait mis dans la ville.
נתן עירובו חוץ לתחום אינו כלום (ויש לו תחום מביתו) (מיימוני והמגיד פ"ו מה' עירובין):
S’il a mis son érouv hors du téhoum, ce n’est rien, et il a le téhoum depuis sa maison.