L’érouv téhoumin n’est institué que pour une mitsva ou par crainte ; fait pour une affaire facultative, il demeure néanmoins valide. On bénit et l’on énonce la permission de marcher.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה של נישואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו: הגה או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או בשבת בפרדס שיש בו שמחה בזה מיקרי דבר מצוה (תה"ד סימן ע"ז) או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העכו"ם או מן הלסטים וכיוצא בזה ואז מותר לו לילך אפי' לדבר הרשות (טור והג"א פרק בכל מערבין) ואם עירב שלא לא' מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב:
On ne fait d’érouvei téhoumin que pour une affaire de mitsva, par exemple qu’il veuille aller à la maison du deuil ou à la maison du festin de noces, ou au-devant de son maître ou d’un compagnon venu du chemin, et ce qui leur ressemble. (Rema : Ou qu’il veuille aller se promener le Yom Tov ou le Chabbat dans un verger où il y a de la joie : cela s’appelle affaire de mitsva. (Teroumat ha-Deshen siman 77) Ou par crainte, par exemple qu’il veuille fuir les non-juifs ou les brigands et ce qui leur ressemble ; alors il lui est permis d’aller même pour une affaire facultative. S’il a fait érouv non pour l’une de toutes celles-ci mais pour des affaires facultatives, c’est un érouv.)
אין מערבין עירובי תחומין בין השמשות ואם עירב עירובו עירוב:
On ne fait pas d’érouvei téhoumin entre les deux soleils ; et s’il a fait érouv, son érouv est érouv.
אמרו לו שנים צא וערב עלינו א' עירב עליו מבעוד יום וא' עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבע"י נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשכה שניהם קנו עירוב ויש חולקים:
Deux lui ont dit : sors et fais érouv pour nous ; pour l’un il a fait érouv de jour encore et pour l’un entre les deux soleils ; celui pour qui il a fait érouv de jour encore, son érouv a été mangé entre les deux soleils, et celui pour qui il a fait érouv entre les deux soleils, son érouv a été mangé depuis qu’il a fait nuit : tous deux ont acquis l’érouv. Et certains s’y opposent.
כשמניח עירובי תחומין מברך על מצות עירוב ואומר בזה העירוב יהא מותר לי לילך ממקום פלוני אלפים אמה לכל רוח ואם מערב לרבים אומר יהא מותר לפלוני ולפלוני או לבני מקום פלוני:
Quand on dépose des érouvei téhoumin, on bénit sur la mitsva de l’érouv et l’on dit : par cet érouv il me sera permis d’aller de tel lieu deux mille coudées de chaque côté. Si l’on fait érouv pour le public, l’on dit : il sera permis à un tel et à un tel, ou aux gens de tel lieu.