Kiddouch, keara, karpas, légumes du maror, 'haroset, premier tivol, yahats, הא לחמא עניא et lecture de la Haggada jusqu'à la deuxième coupe.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו ומברך שהחיינו ואם חל בשבת אומר ויכולו ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואחר כך יבדיל: הגה ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש (רבי' ירוחם והרא"ש בתשובה ומרדכי פרק ע"פ) ואם אין ידיו נקיות יטול מעט אבל אין לברך על הנטילה ובעל הבית לא ימזוג בעצמו רק אחר ימזוג לו דרך חירות (מהרי"ב):
On lui verse la première coupe ; il fait le kiddouch dessus et bénit שהחיינו. Si c'est Chabbat, on dit ויכולו ; si c'est la sortie de Chabbat, on dit יקנה"ז. S'il a oublié de faire havdala et ne s'en est souvenu qu'après avoir commencé la Haggada, il achèvera la Haggada jusqu'à גאל ישראל, puis fera havdala. (Rema : On ne se lavera pas les mains du tout avant le kiddouch. Si les mains ne sont pas nettes, on en versera un peu d'eau, mais on ne bénira pas sur cette netilat yadayim. Le maître de maison ne se versera pas lui-même : un autre lui versera, à la manière des hommes libres.)
שותה בהסיבה ואינו מברך אחריו:
Il boit en hassiba et ne bénit pas après.
אם ירצה לשתות כמה כוסות הרשו' בידו ומ"מ ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול כדי שלא ישתכר וימנע מלעשו' הסדר וקריאת ההגדה:
S'il veut boire plusieurs coupes, il en a le droit. Toutefois il convient de prendre garde de ne pas boire entre la première et la deuxième, sauf grande nécessité, afin de ne pas s'enivrer et d'être empêché de faire le seder et de lire la Haggada.
מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלש מצו' ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין אחד זכר לפסח וא' זכר לחגיג' ונהגו בבשר וביצה: הגה ויסדר הקערה לפניו בענין שאינו צריך לעבור על המצות דהיינו הכרפס יהא למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה והמצות מן המרור והחרוסת והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה. (מהרי"ל) והבשר נהגו שיהיה זרוע ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת (וה"ה צלויה וכן נוהגין בעירנו):
On apporte devant le maître de maison une keara contenant trois matsot, du maror, de la 'haroset, du karpas ou un autre légume (et du vinaigre ou de l'eau salée), et deux mets cuits, l'un souvenir du Pessa'h et l'autre souvenir de la 'hagiga ; l'usage est de la viande et d'un œuf. (Rema : On disposera la keara devant soi de manière à n'avoir pas à passer par-dessus les mitsvot, c'est-à-dire : le karpas sera au-dessus de tout, le vinaigre plus près de soi que la matsa, les matsot plus près que le maror et la 'haroset, et ceux-ci plus près de soi que la viande et l'œuf. Pour la viande, l'usage est que ce soit un zéroa ; l'usage est que la viande soit rôtie sur les braises et que l'œuf soit cuit (il en va de même s'il est rôti, et ainsi est l'usage dans notre ville).)
אלו ירקות שיוצא בהם ידי חובתו חזרת עולשין תמכ' חרחבינ' (פי' מיני עשבים מרים) מרור ויוצאי' בעלין שלהן ובקלחן אבל לא בשורש אלא שבעלין אין יוצאין אא"כ הם לחים ובקלחים יוצאין בין לחים בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים וכולם מצטרפין לכזית שהוא השיעור שלהם ועיקר המצוה בחזרת ואם אין לו חזרת יחזיר אחר ראשון ראשון כפי הסדר שהם שנויים: הגה ואם אין לו אחד מאלו הירקות יקח לענה או שאר ירק מר (אגור) וחרוסת יעשה עב זכר לטיט ואח"כ נותנין בו מעט חומץ או יין אדום זכר לדם (טור) ועושין חרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל (תוס' פ' ע"פ) כגון תפוחים תאנים אגוזים רימונים שקדים ונותנין עליו תבלין כגון קנמון וזנגביל הדומין לתבן שהיו מגבלין בו הטיט: (טור)
Voici les légumes avec lesquels on s'acquitte : 'hazeret, olashin, tamkha, 'har'havina (c'est-à-dire des sortes d'herbes amères) et maror. On s'acquitte avec leurs feuilles et avec leur tige, mais non avec la racine ; toutefois avec les feuilles on ne s'acquitte que si elles sont fraîches, et avec les tiges on s'acquitte qu'elles soient fraîches ou sèches ; mais non marinées, ni longuement bouillies, ni cuites. Tous se cumulent pour un kezayit, qui est leur mesure. L'essentiel de la mitsva est la 'hazeret ; si l'on n'en a pas, on recherchera la suivante, puis la suivante, selon l'ordre où elles sont énumérées. (Rema : Si l'on n'a aucun de ces légumes, on prendra de l'absinthe ou un autre légume amer. La 'haroset, on la fera épaisse, souvenir du mortier, puis on y mettra un peu de vinaigre ou de vin rouge, souvenir du sang. On fait la 'haroset avec des fruits auxquels Israël a été comparé, tels que pommes, figues, noix, grenades, amandes, et l'on y met des épices comme la cannelle et le gingembre, qui ressemblent à la paille dont on mélangeait le mortier.)
נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבילו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ואינו מברך אחריו ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים ויתן חציה לאחד מהמסובין לשומרה לאפיקומן ונותנים אותה תחת המפה וחציה השני ישים בין שתי השלימות ויגבי' הקערה שיש בה המצות ויאמר הא לחמא עניא עד מה נשתנה: הגה ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדר"י כל ההגדה בלשון לע"ז כדי שיבינו הנשים והקטנים: (כל בו ומהרי"ב) ואז יצוה להסירם מעל השלחן ולהניחם בסוף השלחן כאלו כבר אכלו כדי שיראו התינוקות וישאלו:
Il se lave les mains pour le premier tivol et ne bénit pas sur cette netilat yadayim. Il prend du karpas moins d'un kezayit, le trempe dans le vinaigre, bénit בורא פרי האדמה, mange, et ne bénit pas après. Il prend la matsa du milieu, la rompt en deux, donne une moitié à l'un des convives pour la garder comme afikoman — on la place sous la nappe — et remet l'autre moitié entre les deux matsot entières. Il soulève la keara qui contient les matsot et dit הא לחמא עניא jusqu'à מה נשתנה. (Rema : On le dira dans une langue que les femmes et les petits enfants comprennent, ou l'on leur expliquera le sens ; ainsi fit R. Y. de Londres, qui dit toute la Haggada en langue étrangère afin que les femmes et les petits enfants comprennent.) Alors il ordonnera de les retirer de dessus la table et de les poser au bout de la table, comme s'ils avaient déjà mangé, afin que les petits enfants voient et demandent.
מוזגין לו מיד כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה ואם אין חכמה בבן אביו מלמדו אם אין לו בן אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה וכו' (וכשהבן או האשה שואלת א"צ לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים) (מהרי"ל) וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה מחזיר הקערה שבה המצו' לפניו וקורא כל ההגדה וכשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין שתחבב המצוה עליהם (ויש להגביה מצה הפרוסה שהוא כלחם עוני) (מהרי"ו) וכן כשיגיע למרור זה וכשיגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל: הגה ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעו (ד"ע) כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט הכל י"ו פעמי' (מהרי"ל) ויהי הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך שאוחז הכוס בידו ואז יכסה הפת: (אגור ובית יוסף):
On lui verse aussitôt la deuxième coupe, afin que les petits enfants demandent pourquoi l'on boit une deuxième coupe avant le repas. S'il n'y a pas d'intelligence chez le fils, son père le lui enseigne ; s'il n'a pas de fils, sa femme l'interroge ; sinon, il s'interroge lui-même. Même les talmidei 'hakhamim se demandent l'un à l'autre מה נשתנה, etc. Lorsque le fils ou la femme interroge, on n'a pas besoin de dire מה נשתנה : on commence par עבדים. Quand on commence עבדים היינו לפרעה, on ramène devant soi la keara qui contient les matsot et l'on lit toute la Haggada. Quand on arrive à מצה זו, il faut la soulever pour la montrer aux convives, afin de leur rendre la mitsva chère (on soulèvera la matsa rompue, qui est le pain de pauvreté). De même quand on arrive à מרור זה. Quand on arrive à לפיכך, chacun soulève sa coupe à la main jusqu'à ce qu'on conclue גאל ישראל. (Rema : On a l'usage de jeter un peu de la coupe avec le doigt lorsqu'on arrive à « sang, feu et colonnes de fumée », et de même lorsqu'on mentionne les plaies דצ"ך עד"ש באח"ב, en général et en particulier, en tout seize fois. Que le pain soit découvert pendant qu'on dit la Haggada, jusqu'à לפיכך, où l'on tient la coupe à la main ; alors on couvrira le pain.)