Hallel achevé, lecture de la Torah dans deux sefarim, haftara, Moussaf ; on cesse de mentionner la pluie.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שחרי' נכנסים לבית הכנס' וקורין הזמירו' של שבת ומתפללין תפלת שחרי' וגומרין ההלל (ומברכין לקרות ההלל) ואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריא' שמע באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם: הגה ודוקא בב' ימים הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה אבל בימים שאין גומרים (ע"ל סי' תכ"ב סעיף ד') : ואם פסק באמצע ושהה אפי' כדי לגמור את כולו אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק:
Le matin, on entre au beit haknesset, on lit les zemirot de Chabbat, on dit la tefila de Sha'harit et l'on achève le Hallel (et l'on bénit לקרות ההלל). On n'y interrompt que comme on l'a dit pour la lecture du Chema : au milieu d'un chapitre, on salue son père ou son maître et l'on rend le salut à un homme honorable qui vous a salué ; entre les chapitres, on salue un homme honorable et l'on rend le salut à quiconque. (Rema : Cela n'est vrai que les deux premiers jours, où l'on achève le Hallel, pour ce qui est de l'interruption ; mais les jours où l'on n'achève pas, voir plus haut siman 422 seif 4.) S'il s'est interrompu au milieu et a tardé, même le temps d'achever le tout, il n'a pas à revenir : il reprend à l'endroit où il s'est arrêté.
בהלל אפי' עשרה קורין כאחד:
Au Hallel, même dix peuvent lire ensemble.
מוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה גברי (ואם מוסיפין בי"ט ע"ל ר"ס רפ"ב) בפרשת בא מן משכו עד מארץ מצרים על צבאותם ומפטיר קורא בשני בפרש' פנחס ובחדש הראשון ומפטיר ביהושע בעת ההיא ומתפללין תפלת מוסף ואין מזכירין גשם מכאן ואילך (וע"ל סי' קי"ד ס"ג) וכן פוסקין משם ואילך מלשאול בברכת השנים: הגה ונוהגין לומר בכל י"ט בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום אחר שאמר על ידי משה עבדך כאמור:
On sort deux sefarim. Dans le premier, cinq hommes lisent (si l'on en ajoute à Yom Tov, voir plus haut au début du siman 282) dans la parasha בא, de משכו jusqu'à מארץ מצרים על צבאותם. Le maftir lit dans le second, dans la parasha פנחס, ובחדש הראשון, et la haftara est dans יהושע, בעת ההיא. On dit la tefila de Moussaf, et l'on ne mentionne plus la pluie désormais (voir plus haut siman 114 seif 3) ; de même, on cesse désormais de demander dans ברכת השנים. (Rema : On a l'usage de dire, chaque Yom Tov, dans la tefila de Moussaf, les versets du Moussaf du jour, après avoir dit על ידי משה עבדך כאמור.)