Qui voit les villes de Juda en ruine, Jérusalem ou le Temple dit le verset fixé et déchire. On déchire depuis Tsofim. Les déchirures se font debout, de la main, jusqu'à découvrir le cœur, et on ne les recoud jamais à plat.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע [ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים]: [ב"י]:
Qui voit les villes de Juda en leur destruction dit : ערי קדשך היו מדבר, et déchire. Il n'est tenu de déchirer que lorsqu'il arrive près d'elles, comme Tsofim pour Jérusalem.
הרואה את ירושלים בחרבנה אומר ציון היתה מדבר שממה וקורע וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא:
Qui voit Jérusalem en sa ruine dit : ציון היתה מדבר שממה, et déchire. Quand il voit le Temple, il dit : בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה, et déchire. D'où est-il tenu de déchirer ? Depuis Tsofim. Ensuite, quand il verra le Sanctuaire, il déchire une autre déchirure. Toute déchirure est d'un téfah. S'il vient par le désert, et qu'alors il voit le Sanctuaire d'abord, il déchire sur le Sanctuaire un téfah ; ensuite, quand il verra Jérusalem, il ajoute sur la première déchirure tant soit peu.
אם קרע על אחת מערי יהודה אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:
S'il a déchiré sur l'une des villes de Juda, il ne revient pas déchirer quand il voit les autres villes de Juda, hors Jérusalem, sur laquelle il revient déchirer une autre déchirure à part. S'il a déchiré sur Jérusalem d'abord, il n'est pas tenu de déchirer sur les autres villes de Juda.
כל הקרעים האלו בידו ומעומד וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו ואינו מאחה קרעים אלו לעולם אבל רשאי לשללן למללן ללקטן לתופרן כמין סולמות:
Toutes ces déchirures se font de sa main et debout ; il déchire tout le vêtement qu'il a sur lui jusqu'à découvrir son cœur. On ne recoud jamais ces déchirures à plat ; mais on a le droit de les faufiler, de les ourler, de les rassembler, de les coudre en forme d'échelles.
היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע [והוא הדין בערי יהודה ובמקדש]:
S'il allait et venait à Jérusalem, allant et venant dans les trente jours, il ne déchire pas une autre déchirure. S'il revient après trente jours, il déchire de nouveau. Il en va de même pour les villes de Juda et pour le Sanctuaire.