Un jeûne n'en est un que si on l'accomplit jusqu'à la sortie des étoiles. L'individu doit l'accepter de jour encore, à minha. Une acceptation vaut pour plusieurs jours de suite. Un jeûne d'heures est possible sous conditions. Le jeûne public n'exige pas d'acceptation individuelle.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ (הגהות אשירי פ"ק דתענית והגהות מיימוני פ"א) אינו תענית ואם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו: הגה מיהו נוהגין להתפלל עננו אע"פ שאין משלימין עד צאת הכוכבים וכן דעת מקצת רבוותא (תה"ד סי' קנ"ז) ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סי' קי"ט אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אא"כ משלימין וכן נוהגין:
Tout jeûne sur lequel le soleil ne s'est pas couché — c'est-à-dire que l'on n'a pas accompli jusqu'à la sortie des étoiles, c'est-à-dire que l'on voit trois étoiles moyennes, ou que la lune se lève avec force et éclaire la terre — n'est pas un jeûne. S'il a l'intention de manger avant cela, il ne prie pas 'Anénou. (Rema : Toutefois on a l'usage de prier 'Anénou même si l'on n'accomplit pas jusqu'à la sortie des étoiles, et tel est l'avis de quelques maîtres. Il me semble que c'est seulement pour le yahid, qui dit 'Anénou dans Shoméa Tefila, car de toute façon il peut ajouter, comme il a été expliqué plus haut siman 119. Mais le chaliah tsibbour ne dira 'Anénou que s'ils accomplissent. Ainsi est l'usage.)
יש אומרים שמי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה כיון שאין רגילות לקבלם בתפלה אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא עד שיצא מבה"כ: הגה והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פ"ק דתענית) וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תה"ד סימן קנ"ז) אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך להשלים אע"ג דאינו צריך קבלה וכן מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה רק מתענה יום או יומים בעי קבלה והשלמה (תה"ד סי' קמ"ו) ונראה לי דדוקא בסתם אבל אם התנה שלא להשלים הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית:
Il y a qui disent que qui a l'habitude de jeûner les dix jours de techouva, puisqu'il n'est pas d'usage de les accepter dans la tefila, n'est pas tenu de jeûner jusqu'à la sortie des étoiles, seulement jusqu'à ce qu'il sorte de la synagogue. (Rema : Le yahid prie 'Anénou. De même un marié priera 'Anénou avant d'entrer sous la houppa, et alors il pourra boire de la coupe de bénédiction. Mais qui jeûne du 17 Tamouz jusqu'à Tich'a Beav doit accomplir, bien qu'il n'ait pas besoin d'acceptation. De même qui ne jeûne pas tous les dix jours de techouva, seulement un jour ou deux, a besoin d'acceptation et d'accomplissement. Il me semble que c'est seulement dans le cas ordinaire ; mais s'il a posé pour condition de ne pas accomplir, c'est en son pouvoir, car cela n'est pas mieux qu'un autre jeûne.)
יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתם: (וע"ל סימן רמ"ט):
Un yahid qui a accepté sur soi un jeûne sans précision un vendredi doit jeûner jusqu'à la sortie des étoiles, sauf s'il a précisé, au moment de l'acceptation du jeûne, jusqu'à ce que le tsibbour ait achevé leur tefila.
תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים ואפי' בע"ש (וע' לעיל סי' רמ"ט סעיף ד'):
Un jeûne de rêve, on doit jeûner jusqu'à la sortie des étoiles, même un vendredi.
כל תענית שלא קבלו עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית: הגה להתפלל עננו ולא לענין אם חייב תענית סתם והתענה כך לא יצא ידי נדרו (מרדכי והגהות מיימוני פ"א) (מיהו) יש אומרים דמתפלל עננו (מרדכי בשם ר"י) וכן נראה לי לנהוג בתענית יחיד ולכולי עלמא המתענה תענית חלום מתפלל עננו אע"פ שלא קבל עליו מאתמול:
Tout jeûne que le yahid n'a pas accepté sur soi de jour encore n'est pas un jeûne. (Rema : Pour prier 'Anénou, et non quant à savoir s'il est tenu : un jeûne sans précision qu'il a ainsi jeûné ne l'a pas acquitté de son vœu. Il y a qui disent qu'il prie 'Anénou. Ainsi me semble-t-il bon de pratiquer pour un jeûne de yahid. De l'avis de tous, qui jeûne un jeûne de rêve prie 'Anénou, bien qu'il ne l'ait pas accepté sur soi la veille.)
אימתי מקבלו בתפלת המנחה אומר בשומע תפל' או אחר שסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו הריני בתענית יחיד מחר יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת ואם לא הוציא בפיו אם הרהר בלבו שהוא מקבל תעני' למחר הוי קבלה והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה: הגה וטוב יותר לקבלו אחר תפלה מבשעת תפלה כדי שלא להפסיק תפלתו: (המגיד והגהות מיימוני כל בו וב"י):
Quand l'accepte-t-il ? À la tefila de minha, il dit dans Shoméa Tefila, ou après qu'il a achevé sa tefila, avant de déraciner ses pieds : « Me voici en jeûne de yahid demain ; que soit volonté que ma tefila au jour de mon jeûne soit agréée. » S'il ne l'a pas fait sortir par sa bouche, s'il a médité dans son cœur qu'il accepte le jeûne pour demain, c'est une acceptation, pourvu qu'il médite ainsi au moment de la tefila de minha. (Rema : Il est meilleur de l'accepter après la tefila plutôt que pendant la tefila, afin de ne pas interrompre sa tefila.)
קיבל עליו תענית בתפלת המנחה אע"פ שהוא אוכל ושותה בלילה לא הפסיד כלום וכן אם קבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים או יותר זה אחר זה להתענות בימים ויאכל בלילות אף ע"פ שהוא אוכל כל הלילות לא הפסיד כלום דהוי קבלה לכולם אע"פ שלא קיבל כל אחד ואחד במנחה שלפניו: הגה ואם קיבל להתענות שני ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם אם לא פירש בהדיא אף הלילה (מרדכי פ"ק דתענית) ואז מתפלל כל יום במנחה עננו (בפסקי מהרא"י סי' ק"ח):
S'il a accepté sur soi un jeûne à la tefila de minha, même s'il mange et boit la nuit, il n'y a rien perdu. De même s'il a accepté de jeûner trois ou quatre jours ou davantage l'un après l'autre, de jeûner les jours et de manger les nuits, même s'il mange toutes les nuits, il n'y a rien perdu : l'acceptation vaut pour tous, bien qu'il n'ait pas accepté chacun à la minha qui le précède. (Rema : S'il a accepté de jeûner deux jours de suite, il lui est permis de manger la nuit entre eux, s'il n'a pas précisé explicitement même la nuit. Alors il prie chaque jour à minha 'Anénou.)
אם קיבל עליו בתפל' המנחה שלשה או ארבע' תעניו' ולא רצופין זה אחר זה כגון שקבל עליו להתענות שני וחמישי שני וכיוצא בזה יש מי שמסתפק אי סגי בקבלה אחת לכלם או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד: הגה מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וסגי בהכי וכן דעת מקצת רבוואתא (מרדכי והגהות מיימוני):
S'il a accepté à la tefila de minha trois ou quatre jeûnes qui ne se suivent pas l'un après l'autre, par exemple qu'il a accepté de jeûner lundi et jeudi, lundi et semblables, il y a qui doute si une seule acceptation suffit pour tous, ou s'il faut une acceptation pour chacun. (Rema : Toutefois le peuple a pris l'usage de les accepter en une seule acceptation, et cela suffit. Tel est aussi l'avis de quelques maîtres.)
קבל עליו להתענות למחר והתענה ובליל' שאחר התענית נמלך להתענות אע"פ שלן בתעניתו שלא אכל בליל' והתענה כל היום השני אינו תענית מפני שלא קבלו עליו מבעוד יום:
S'il a accepté de jeûner demain et a jeûné, et la nuit après le jeûne s'est avisé de jeûner : même s'il a passé la nuit dans son jeûne sans manger la nuit et a jeûné tout le second jour, ce n'est pas un jeûne, parce qu'il ne l'a pas accepté de jour encore.
מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום כיצד (הרי) שהי' טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותם שעות ומתפלל בהם עננו שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית ויש אומרים שגם זה תענית שעות צריך שיקבלנו עליו מאתמול והיכי משכחת לה כגון שמקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום נמלך וגמרו או שקבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום ראשון הרי זה תענית שעות:
L'homme jeûne un jeûne d'heures, pourvu qu'il ne mange pas tout le jour. Comment ? S'il était occupé à ses affaires et à ses besoins et n'a pas mangé jusqu'à midi ou jusqu'à la neuvième heure, et s'est avisé de jeûner les heures qui restent du jour, il jeûne ces heures et prie en elles 'Anénou, car il a accepté le jeûne avant les heures du jeûne. Il y a qui disent que ce jeûne d'heures aussi doit être accepté la veille. Comment cela se trouve-t-il ? Par exemple qu'il accepte la veille de jeûner jusqu'à midi, et quand midi est arrivé il s'avise et l'achève ; ou qu'il a accepté de jeûner demain dès midi, et le lendemain s'avise et ne mange pas non plus la première moitié du jour : c'est un jeûne d'heures.
אם קבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אח"כ או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל עננו אבל נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו:
S'il a accepté un jeûne jusqu'à midi et a mangé ensuite, ou qu'il a mangé jusqu'à midi et a accepté un jeûne dès lors, cela ne s'appelle pas jeûne pour prier 'Anénou ; mais cela s'appelle jeûne quant à l'obligation d'accomplir son vœu.
תענית שגוזרים על הצבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפלת המנחה אלא שליח צבור מכריז התענית והרי הוא מקובל ויש אומרים דהני מילי בארץ ישראל שהיה להם נשיא לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל אבל בחוצה לארץ צריכים כל הצבור לקבל על עצמם כיחידים שכל א' מקבל על עצמו:
Un jeûne que l'on décrète sur le tsibbour : chaque yahid n'est pas tenu de l'accepter à la tefila de minha ; le chaliah tsibbour annonce le jeûne, et le voici accepté. Il y a qui disent que cela n'est dit qu'en terre d'Israël, où ils avaient un nassi, dont le décret tient sur tout Israël ; mais hors de la terre, tout le tsibbour doit l'accepter sur soi comme des yehidim, chacun l'acceptant sur soi.
יש מי שאומר שמי שנדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוא דבר הרשות הוי אסמכתא (פי' שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד ועל סמך זה הוא נודר או מתחייב בדבר מה) אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר אם יצילני ה' מצרה או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא:
Il y a qui dit que qui a fait un vœu et a dit : « Si je ne vais pas en tel lieu, je siégerai en jeûne », puisque ce qu'il a conditionné est chose de libre choix, c'est une asmakhta (c'est-à-dire qu'un homme s'appuie en son esprit sur ce qu'il pourra faire une chose, et sur cet appui il fait un vœu ou s'oblige à quelque chose). Mais s'il a dit : « Si je ne fais pas telle mitsva, je siégerai en jeûne », et de même s'il a dit : « Si ה' me sauve d'une détresse » ou « s'Il fait réussir mon chemin », ce n'est pas une asmakhta.