Au jeûne public, le chaliah tsibbour dit 'Anénou entre Goel et Rofé et conclut « qui répond à son peuple Israël au temps de détresse ». On lit Vayéhal à shaharit et à minha. Il faut dix jeûneurs à la synagogue. Le chaliah tsibbour doit lui-même jeûner. Néssiat kapayim à minha.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
בתענית ציבור אומר שליח ציבור עננו בין גואל לרופא וחותם בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה (ואם שכח ע"ל סוף סי' קי"ט סעיף ד') וקורים ויחל בשחרית ובמנחה בין שחל בשני ובחמישי בין שחל בשאר הימים: הגה ומפטירין במנחה דרשו ובשחרית אין מפטירין חוץ מבתשעה באב וקורין אפי' כשחל בערב שבת (מהרי"ל) ואם מתענים בראש חודש קורים שחרית פרשת ר"ח ומנחה בשל תענית (ר"ן ספ"ק דתענית וב"י בשם רוקח):
Au jeûne public, le chaliah tsibbour dit 'Anénou entre Goel et Rofé, et conclut : Baroukh ata ה' haoné le'amo Israël be'et tsara. On lit Vayéhal à shaharit et à minha, qu'il tombe un lundi ou un jeudi ou les autres jours. (Rema : On fait la haftara à minha : Dirshou. À shaharit on ne fait pas de haftara, hors Tich'a Beav. On lit même s'il tombe un vendredi. Si l'on jeûne à Roch Hodech, on lit à shaharit la parasha de Roch Hodech et à minha celle du jeûne.)
כשהציבור גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא עליהם וכן בתענית שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג שנוהגים באשכנז להתענות הציבור נהגו הראשוני' לו' שליח צבור עננו בין גואל לרופא ולקרו' ויחל: הגה ומיהו אם קבעו התענית בב' וה' אין דוחין פרשת השבוע בשחרית אלא קורין בשחרית בפרשה ולערב קורין ויחל בלבד ב' ה' ב' שמתענין אחר הפסח וסוכות שקורין שחרית וערבית ויחל והכי נהוג ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם והרא"ש יישב קושייתם הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה יש נוהגים לדונו כתענית ציבור לענין ענינו בין גואל לרופא וקריאת ויחל ויש נוהגים לדונו כתעני' יחיד שאף שליח ציבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה:
Quand le tsibbour décrète un jeûne pour toute détresse, afin qu'elle ne vienne pas sur eux, et de même au jeûne du lundi, jeudi et lundi après Pessa'h et après la fête, que l'on a l'usage en Ashkenaz de faire jeûner le tsibbour, les Premiers ont pris l'usage que le chaliah tsibbour dise 'Anénou entre Goel et Rofé et que l'on lise Vayéhal. (Rema : Toutefois si l'on a fixé le jeûne un lundi ou un jeudi, on ne recule pas la parasha de la semaine à shaharit : on lit à shaharit dans la parasha, et le soir on lit Vayéhal seulement. Aux lundi-jeudi-lundi que l'on jeûne après Pessa'h et Soukot, on lit à shaharit et à arvit Vayéhal ; ainsi est l'usage. Il y a qui s'en sont étonnés et y ont objecté ; le Rosh a résolu leur objection. Aussi, pour l'usage des Premiers, on écoute. Toutefois, là où l'on décrète un jeûne sans aucun besoin, seulement pour revenir en techouva, il y a qui ont l'usage de le juger comme jeûne public pour 'Anénou entre Goel et Rofé et la lecture de Vayéhal ; et il y a qui ont l'usage de le juger comme jeûne de yahid : même le chaliah tsibbour ne dit 'Anénou que dans Shoméa Tefila, et l'on ne sort pas de sefer Torah.)
אין שליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה אלא א"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין ואפי' אם יש בעיר עשרה שמתענין כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין לא:
Le chaliah tsibbour ne dit 'Anénou en berakha à part que s'il y a à la synagogue dix qui jeûnent. Même s'il y a dans la ville dix qui jeûnent, puisque à la synagogue il n'y a pas dix qui jeûnent, non.
נוהגים להרבו' סליחות בברכת סלח לנו ויש שאין נוהגין לומר סליחות עד אחר סיום י"ח ברכות וכן הנהיגו הקדמונים בא"י והוא המנהג הנכון:
On a l'usage d'augmenter les selihot dans la berakha Sela'h lanou. Il y a qui n'ont pas l'usage de dire selihot avant d'avoir achevé les dix-huit berakhot ; ainsi ont institué les Anciens en terre d'Israël, et c'est l'usage correct.
בתענית צבור ש"צ שאינו מתענה לא יתפלל:
Au jeûne public, un chaliah tsibbour qui ne jeûne pas ne priera pas.
יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה:
Il y a qui dit que l'on ne se lève pas pour lire dans la Torah au jeûne public si l'on n'a pas jeûné. Si le kohen ne jeûne pas, le kohen sortira de la synagogue, et un Israël qui jeûne se lèvera pour lire dans la Torah.
בתענית צבור יעמדו שנים אצל שליח צבור מזה אחד ומזה אחד שיאמרו עמו סליחות:
Au jeûne public, deux se tiendront auprès du chaliah tsibbour, un deçà et un delà, pour dire avec lui les selihot.
כל תענית צבור יש בו נשיאו' כפים במנחה חוץ מביום הכיפורים: הגה ובגלילות האלו אין נוהגין בנשיאות כפים רק במוסף של יום טוב וכבר נתבאר בהלכות נשיאת כפים (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):
Tout jeûne public a néssiat kapayim à minha, hors Yom Kippour. (Rema : En ces contrées, on n'a l'usage de néssiat kapayim qu'à moussaf de Yom Tov. Cela a déjà été expliqué dans les lois de néssiat kapayim.)