Le voyageur suit le jeûne du lieu quitté s’il compte revenir, et celui du lieu d’arrivée même s’il compte revenir ; hors du tehoum il peut manger s’il n’a pas accepté. En année de famine on s’affame et l’on s’abstient du lit.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור צריך להתענות כל תעניות שקבלו עליהם:
Celui qui va d’un lieu où l’on jeûne à un lieu où l’on ne jeûne pas, et dont l’intention est de revenir, doit jeûner tous les jeûnes qu’ils ont acceptés sur eux.
ההולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים יתענה עמהם אפילו דעתו לחזור ומיהו כיון שלא קבלו עליו תענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול ואינו צריך להשלים: הגה ודוקא שבא לשם ביום התענית אבל אם בא לשם מבעוד יום צריך לקבל עליו התענית וצריך להשלימו (טור):
Celui qui va d’un lieu où l’on ne jeûne pas à un lieu où l’on jeûne jeûne avec eux, même si son intention est de revenir. Toutefois, puisqu’il n’a pas accepté le jeûne sur lui, s’il sort de la ville hors du tehoum, il lui est permis de manger et il n’a pas à achever. « (Rema : » Seulement s’il y est arrivé le jour du jeûne ; mais s’il y est arrivé de jour encore, il doit accepter le jeûne sur lui et l’achever.)
שכח ואכל אל יתראה בפניהם כאלו אכל ואל ינהג עידונין בעצמו לומר הואיל ואכלתי מעט אוכל הרבה (ואפי' שלא בפניהם אסור לנהוג עידונין בעצמו) (מרדכי פ"ק דתענית):
S’il a oublié et a mangé, qu’il ne se montre pas devant eux comme s’il avait mangé, et qu’il ne s’accorde pas de délices en disant : puisque j’ai un peu mangé, je mangerai beaucoup. « (Rema : » Même hors de leur présence, il est interdit de s’accorder des délices.)
מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון ואסור לשמש בו מטתו חוץ מליל טבילה ולחשוכי בנים (פי' ולמנועי בנים) מותר (וע' לעיל סי' ר"מ סעי' י"ב):
C’est une mitsva de s’affamer soi-même en année de famine, et il est interdit d’user de son lit, hormis la nuit de tevila ; et pour les privés d’enfants, c’est-à-dire ceux qu’on empêche d’avoir des enfants, c’est permis (voir plus haut siman 240 seif 12).
כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן וכל המצטער עמהם זוכה ורואה בנחמתן:
Quiconque se sépare du tsibbour ne voit pas sa consolation ; quiconque s’afflige avec eux mérite et voit leur consolation.