Le texte écarte le rite ; le Rema le maintient comme coutume ancienne : coq pour le mâle, poule pour la femme, don aux pauvres.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג: הגה ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרו' מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו דמות הקרבן וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):
Ce que l’on a coutume de faire comme kappara la veille de Yom Kippour — d’égorger un coq pour chaque fils mâle et de dire sur lui des versets — il faut écarter cette coutume. (Rema : Certains des Gueonim ont consigné cette coutume, et de même beaucoup d’Aharonim ; on la pratique dans tous ces pays, et il ne faut pas la changer, car c’est une coutume des anciens. On a coutume de prendre un coq pour un mâle et, pour une femme, une poule. Pour une femme enceinte, on prend deux volailles, au cas où elle accoucherait d’un mâle. On choisit des coqs blancs, selon qu’il est dit : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. On a coutume de donner les kapparot aux pauvres, ou de les racheter contre de l’argent que l’on donne aux pauvres. Il est des lieux où l’on a coutume d’aller sur les tombes et d’augmenter la tsedaka : tout cela est une belle coutume. Il faut faire suivre l’égorgement des kapparot aussitôt après qu’on les a tournées au-dessus de soi et qu’on a imposé les mains, à l’image du sacrifice ; on jette les entrailles sur les toits ou dans la cour, endroit d’où les oiseaux peuvent les prendre.)