La mitsva n’a lieu que de jour ; zèle du matin ; interdit de manger avant de l’avoir prise.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
מצות לולב ביום ולא בלילה וכל היום כשר לנטילת לולב שאם לא נטל שחרית יטלנו אח"כ ומ"מ זריזים מקדימים למצות ונוטלים אותו בבוקר וזמנו הוא משתנץ החמה ועיקר מצותו בשעת ההלל ואם צריך להשכים לצאת לדרך נוטלו משעלה עמוד השחר: הגה והמדקדק יאחוז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבית הכנסת גם בשעת התפלה וכן יחזירו לביתו כדי לחבב המצות (טור):
La mitsva du loulav est de jour et non de nuit. Tout le jour est propre à la prise du loulav : si on ne l’a pas pris le matin, on le prendra ensuite. Toutefois les zélés devancent les mitsvot et le prennent le matin. Son temps est dès le lever du soleil, et l’essentiel de sa mitsva est au moment du Hallel. S’il doit se lever tôt pour partir en voyage, il le prendra dès que s’est levé le pilier de l’aube. « (Rema : » Le minutieux tiendra le loulav en main en allant de chez lui au beit haknesset, aussi pendant la tefila, et le ramènera chez lui, afin de chérir les mitsvot.)
אסור לאכול קודם שיטלנו ואם שכח ואכל ונזכר על שולחנו ביום הראשון שהוא מן התורה יפסיק אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל ומיום ראשון ואילך אם יש שהות ביום לא יפסיק ואם לאו יפסיק: הגה ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום [ר"ן פרק לולב הגזול]:
Il est interdit de manger avant de l’avoir pris. S’il a oublié, a mangé, et s’en est souvenu à sa table le premier jour, qui est de la Torah, il s’interrompra, même s’il reste du temps dans la journée pour le prendre après avoir mangé. Du premier jour et au-delà, s’il reste du temps dans la journée il ne s’interrompra pas ; sinon il s’interrompra. « (Rema : » S’il a commencé à manger plus d’une demi-heure avant l’arrivée du temps de son obligation, même le premier jour, il n’a pas à s’interrompre s’il reste du temps dans la journée.)