Office augmenté, arava distincte du loulav, tours, mesure et coups, interdits d’usage, coupe par un non-juif, et coutumes du jour.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב: הגה ואין אומרים נשמת ואומרים מזמור לתודה ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' כמו בי"ט ואומרים קדיש של אחר תפלת מוסף בניגון יום טוב ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת ויש לומר פזמון זכור ברית כשיש מילה בהושענא רבה ואומרים אותו קודם אנא אזון חין כו': כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הו"ר מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל: ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים: הגה והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בעיו"כ [מנהגים] ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כפור לפי שבחג נידונים על המים ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב ומקיפים שבעה פעמים ומרבים תחנונים על המים:
Le septième jour, qui est Hoshana Rabba, on a coutume d’augmenter les psaumes comme à Yom Tov. (« Rema : » On ne dit pas Nishmat ; on dit Mizmor letoda ; on dit Ein kamokha, Chema Israël, etc., comme à Yom Tov ; on dit le kaddish d’après la tefila de Moussaf sur l’air de Yom Tov. On n’a pas coutume de faire un travail profane avant la sortie du beit haknesset. S’il y a une circoncision à Hoshana Rabba, il faut dire le piyout « Zekhor berit », et on le dit avant « Ana ezon hin » etc. Les premiers ont écrit qu’il y a un signe dans l’ombre de la lune la nuit de Hoshana Rabba, de ce qui arrivera à soi ou à ses proches cette année-là. Certains ont écrit qu’il ne faut pas s’y attacher, afin de ne pas se détériorer le sort, d’autant que beaucoup n’entendent pas la chose à fond ; il vaut mieux être simple et ne pas scruter l’avenir.) On augmente un peu les lumières, comme à Yom Kippour. (« Rema : » Les minutieux ont coutume de se plonger avant le lever de l’aube, comme la veille de Yom Kippour. Certains ont coutume de porter le kitel comme à Yom Kippour), parce qu’à la fête l’on est jugé sur les eaux. On a coutume de défaire le lien du loulav, de faire sept tours et de multiplier les supplications sur les eaux.
ונוטלים ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב ואין מברכין עליה: הגה ונהגו ששמש בהכ"נ מביא ערבה למכור כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש היה קיים [ר"ן פ' לולב וערבה]:
On prend une arava ce jour-là, outre l’arava du loulav, et l’on ne bénit pas dessus. « (Rema : » On a coutume que le bedeau du beit haknesset apporte de l’arava à vendre, comme c’était l’usage au temps où le Temple subsistait.)
יש מי שאומר שאף ביום זה מקיפים בלולב ולא בערבה ולא נהגו כן אלא להקיף בו גם בערבה:
Certains disent que même ce jour-là on fait le tour avec le loulav et non avec l’arava ; on n’a pas pratiqué ainsi, mais de faire le tour aussi avec l’arava.
שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד: הגה מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד [טור בשם רב האי] על כן נהגו לעשות ההושענות יפים משום זה אלי ואנוהו ושיעור ארכה כשיעור אורך ערבה שבלולב: הגה וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פ' לולב וערבה) וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש: הגה וי"א שצריך לנענע בה [טור בשם רש"י] ונהגו לעשות שתיהן מנענעין בה ואח"כ חובטין אותה:
La mesure de cette arava : même une seule feuille sur une seule tige. (« Rema : » Toutefois il est laid qu’il n’y ait qu’une feuille sur une tige. Aussi a-t-on coutume de faire de belles hoshanot, à cause de « voici mon Dieu, je L’embellirai ».) Sa longueur a la mesure de la longueur de l’arava du loulav. (« Rema : » Tout ce qui rend pasoule l’arava du loulav rend pasoule celle-ci.) On la frappe sur le sol ou sur un ustensile deux ou trois fois. (« Rema : » Certains disent qu’il faut l’agiter. On a coutume de faire les deux : on l’agite, puis on la frappe.)
ואינה ניטלת אלא בפני עצמה שלא יאגוד דבר אחר עמה אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש:
Elle n’est prise que seule, sans que l’on y lie autre chose ; mais si l’on a autre chose en main, on n’y aura pas égard.
אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב אפי' הגביה אותה שני פעמים אחד לשם לולב ואחד לשם ערבה וי"א שיוצא בה:
On ne s’acquitte pas de son devoir avec l’arava du loulav, même si on l’a élevée deux fois, une pour le loulav et une pour l’arava. Certains disent que l’on s’en acquitte.
יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בה ידי חובתו עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחלה ואם נטלה עובר משום בל תוסיף ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב וכ"ש בשעת הקפה ואע"פ שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף טעות הוא בעיני מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה להכיר שהיא חובה ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו: הגה והמנהג פשוט ליטול ערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה ונוטלים הערבה לבדה ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל ואף הנוטלה עם הלולב נ"ל דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחז הערבה שהם ההושענות שעושין לבד כל זמן שאומרים תחנונים על המים ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים ההושענות ואח"כ חובטים אותם:
Certains disent que l’on ne peut la prendre avec le loulav au moment où l’on s’acquitte avec lui de son devoir, jusqu’après avoir béni, pris et agité d’abord ; et que si on l’a prise, on transgresse « tu n’ajouteras pas ». Après la première agitation, on peut la prendre avec le loulav, et à plus forte raison au moment du tour. Bien que ce qu’il a écrit — que si on l’a prise on transgresse « tu n’ajouteras pas » — soit à mon avis une erreur, il n’y a toutefois pas de perte à craindre ses paroles. Il a encore écrit qu’après la prise et l’agitation aussi, il faut tenir l’arava seule, pour que l’on reconnaisse qu’elle est une obligation ; et au moment des coups, on la prendra seule, et l’on s’acquitte avec d’un devoir. « (Rema : » L’usage courant est de prendre l’arava avec le loulav le matin au moment de l’agitation et au moment du tour, jusqu’au moment des coups ; alors on prend l’arava seule. Il est encore mieux de ne pas la prendre du tout avec le loulav. Même ceux qui la prennent avec le loulav : après le tour, qu’ils ôtent le loulav de leur main et tiennent l’arava — ce sont les hoshanot que l’on fait à part — tout le temps que l’on dit les supplications sur les eaux ; on agite les hoshanot quand on dit les Hoshanot, puis on les frappe.)
יש מי שאומר שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה [וע"ל סי' כ"א גבי ציצית]:
Certains disent que la hoshana du loulav, même jetée, on ne marchera pas dessus. Voir plus haut siman 21 au sujet des tsitsit.
יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערב' לאחר נטילתה אם לא התנה עליה מעיקרא דלכולה יומא אתקצאי למצותה: הגה ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות כדי לעשות בה מצוה [מהרי"ו ומהרי"ל]:
Certains disent qu’il est interdit de tirer profit de l’arava après l’avoir prise, si l’on n’a pas stipulé dès l’abord, car elle a été mise à part pour sa mitsva tout le jour. « (Rema : » On a coutume de mettre de côté les hoshanot pour la cuisson des matsot, afin d’en faire une mitsva.)
יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם אפי' ברשות העכו"ם:
Certains disent qu’il faut prendre garde qu’un Israélite ne coupe pas d’arava pour la mitsva dans un champ de non-juif, même avec la permission du non-juif.
אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה: הגה מיהו אם צוה ישראל לקוצצ' ואיכא פרהסיא בדבר יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת [ב"י בשם תשו' רשב"א]:
Si le jour de Hoshana Rabba tombe un dimanche et que des non-juifs ont coupé de l’arava le Chabbat et l’ont apportée, elle est casher. « (Rema : » Toutefois, si un Israélite a ordonné de la couper et qu’il y a publicité en la chose, il faut être strict s’il a une autre arava.)