Le repas de jour acquitte. S'enivrer jusqu'à ne plus distinguer, ou boire plus que d'habitude et dormir. Envoi de deux portions ; la femme comme l'homme.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
הגה מצוה להרבות בסעודת פורים (טור) ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק) : סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו: הגה ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה (תשו' מהרי"ו):
(Rema : C'est une mitsva de faire un repas abondant à Pourim. On s'acquitte avec un seul repas.) Le repas de Pourim fait la nuit ne s'acquitte pas de son obligation. (Rema : Néanmoins, même la nuit on se réjouira et l'on fera un peu abondance au repas.)
חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל) ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואין להתענות בפורים מלבד תענית חלום וע' לעיל סי' תקס"ח וסי' תק"ע. יש נהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל) ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וערבית יתפלל בלילה ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריך להיות ביום (מנהגים) ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים) ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה) יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל (כל בו). טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה (מהרי"ב) וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים בי"ד וט"ו (מנהגים) וכן נהגו ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם (ת"ה סי' ק"י) וע' בח"מ בדיני נזיקין :
L'homme est tenu de s'enivrer à Pourim jusqu'à ne plus savoir distinguer entre ארור המן et ברוך מרדכי. (Rema : Certains disent qu'il n'est pas nécessaire de s'enivrer à ce point, mais de boire plus que son habitude et de dormir : par le sommeil, on ne sait plus distinguer entre ארור המן et ברוך מרדכי. Que l'on multiplie ou que l'on diminue, pourvu que le cœur soit dirigé vers le Ciel. On ne jeûnera pas à Pourim, sauf le jeûne d'un rêve ; voir plus haut siman 568 et siman 570. Certains ont l'usage de porter des habits de Chabbat et de Yom Tov à Pourim ; c'est bien. On a l'usage de faire le repas de Pourim après Min'ha ; Arvit, on le priera le soir. On prie d'abord Min'ha tandis que le jour est encore grand ; la plus grande part du repas doit être de jour. Non comme ceux qui commencent près du soir, le principal du repas étant alors la nuit du 15. Si Pourim tombe un vendredi, on fera le repas le matin, par respect pour le Chabbat. Qui veut toujours le faire le matin en a la permission. Certains disent qu'il faut manger un plat de graines à Pourim, en souvenir des graines que Daniel et ses compagnons mangèrent à Babylone. Il est bon de s'occuper un peu de Torah avant de commencer le repas ; l'appui en est : ליהודים היתה אורה ושמחה, et l'on explique : אורה, c'est la Torah. On est tenu d'un festin et d'une joie un peu les deux jours, le 14 et le 15 ; ainsi on a l'usage. Certains disent que si l'un a nui à son prochain du fait de la joie de Pourim, il est exempt de payer ; voir 'Hochen Michpat aux lois des dommages.)
אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה אומר על הנסים דבתר תחלת סעודה אזלינן ויש מי שאומר שאין לאומרו (ונוהגין כסברא ראשונה):
On dit על הנסים au Birkat hamazon, dans la bénédiction de la terre. Si l'on a commencé le repas de jour et qu'il s'est prolongé jusqu'à la nuit, on dit על הנסים, car on suit le début du repas. Il en est qui disent de ne pas le dire. On pratique selon le premier avis.
חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו: הגה ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
On est tenu d'envoyer à son ami deux portions de viande ou de mets, car il est dit ומשלוח מנות איש לרעהו : deux portions à un seul homme. Quiconque multiplie les envois aux amis est loué. Si l'on n'a rien, on échange avec son ami : celui-ci envoie à celui-là son repas et celui-là envoie à celui-ci son repas, afin d'accomplir ומשלוח מנות איש לרעהו. (Rema : Il faut envoyer les portions de jour, non de nuit. Si l'on envoie des portions à son ami et qu'il ne veut pas les recevoir, ou qu'il lui en fait remise, on s'est acquitté. La femme est tenue des dons aux pauvres et de l'envoi de portions comme l'homme. Une femme enverra à une femme et un homme à un homme, non l'inverse, de peur qu'un homme n'envoie à une veuve et qu'on n'en vienne à un doute de kiddoushin. Mais pour les dons aux pauvres, il n'y a pas à craindre.)