Travail permis, mais l'usage est de s'en abstenir. Pas d'éloge ni de jeûne le 14 et le 15. Deuil public reculé ; les choses discrètes restent. Mariage et masques permis.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) (כל בו) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורקני של מלכים דשרי: הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב):
À Pourim, le travail est permis. En un lieu où l'on a l'usage de ne pas faire, on ne fait pas. Aujourd'hui l'usage est partout de ne pas faire. Celui qui fait ne verra jamais de signe de bénédiction de ce travail, sauf s'il s'agit d'une construction de joie, comme une maison de noces pour son fils, ou un bâtiment royal, ce qui est permis. (Rema : Il est permis de faire tout travail de mitsva, par exemple d'écrire des décisions de halakha. Il est même permis de faire des travaux complets pour les besoins de Pourim.)
אפי' במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג:
Même en un lieu où l'on a l'usage, on n'a l'usage que le jour de la lecture de la Meguila seulement ; interdire le jour de l'un pour l'autre n'est pas un usage.
יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שהם עושין ט"ו בלבד בין לבני עיירות שהם עושין י"ד בלבד והנשים מענות בהם שכולם עונות כאחת ומטפחות שמכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מקוננות :
Le 14 et le 15 sont interdits d'éloge funèbre et de jeûne pour tout homme, en tout lieu : tant pour les habitants des cités fortifiées qui ne font que le 15 que pour les habitants des villes qui ne font que le 14. Les femmes y font des lamentations où toutes gémissent ensemble et frappent paume contre paume ; mais elles ne mènent pas de plainte où l'une parle et toutes répondent après elle. Une fois le mort enterré, elles ne se lamentent ni ne mènent de plainte.
כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים: הגה ומכל מקום ילך לבית הכנסת לשמוע המגילה (תוספות פרק קמא דמועד קטן) ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה עדיף טפי. (מהרי"ל) ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים) וכן נוהגין ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים (ד"ע) אבל דברים שבצנעה נוהג ואע"פ שאינו נוהג אבילות בפורים עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמו בטור י"ד סי' ת"א:
Toutes les règles du deuil s'appliquent à Hanouka et à Pourim. (Rema : Néanmoins, il ira au beit haknesset entendre la Meguila. S'il peut réunir un minyan chez lui pour lire la Meguila, c'est encore mieux. Certains disent que le deuil ne s'applique pas à Pourim, ni le 14 ni le 15. Ainsi on pratique ; même le deuil du premier jour est reculé devant Pourim. Mais les choses discrètes s'appliquent. Bien qu'il ne pratique pas le deuil à Pourim, cela compte dans le compte des sept jours de deuil, comme le Chabbat. Ainsi a décidé le Rav lui-même dans le Tour Yoré Déa siman 401.)
אם חל פורים במוצאי שבת ואבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבי' וישמע קריאת מגילה ולמחרת לא יצא מפתח ביתו:
Si Pourim tombe à la sortie de Chabbat et que l'endeuillé est assis au beit haknesset le Chabbat à Min'ha, il n'en sortira pas avant d'avoir prié la tefila d'Arvit et entendu la lecture de la Meguila. Le lendemain, il ne sortira pas du seuil de sa maison.
יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות: הגה אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חדש (מהרי"ל) וכמו שיתבאר בי"ד סי' שפ"ה ע"ש ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים משלוח מנות אלא אם כן מחל האבל על מנתו (מהריב"ש):
Il en est qui disent que l'endeuillé est tenu d'envoyer des portions. (Rema : Mais on n'envoie pas à un endeuillé pendant les douze mois, comme il sera exposé Yoré Déa siman 385. S'il n'y a dans la ville que l'endeuillé avec un autre, on est tenu d'envoyer à l'endeuillé pour accomplir l'envoi de portions, à moins que l'endeuillé ne fasse remise de sa portion.)
יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה: הגה וכל שכן שחייב במקרא מגילה ותפלה וק"ש ונ"ל דדוקא בלילה אע"פ שמתו מוטל לפניו אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מתו קודם כמו שנתבאר לעיל סימן תרפ"ז ס"ב ולכן קורא ומתפלל אחר כך דלא עדיף מי"ט ושבת כמו שנתבאר לעיל סימן ע"א כנ"ל:
Il en est qui disent que l'onen a le droit à la viande et au vin, car le commandement individuel du deuil ne vient pas reculer le commandement public, de paroles reçues qui sont comme paroles de Torah, de se réjouir à Pourim. (Rema : À plus forte raison est-il tenu de la lecture de la Meguila, de la tefila et du Chema. Il me semble : seulement la nuit, même si son mort est encore devant lui ; mais le jour où il veut l'enterrer, l'enterrement de son mort passe avant, comme exposé plus haut siman 687 seif 2. Aussi lit-il et prie-t-il ensuite : ce n'est pas supérieur à Yom Tov et au Chabbat, comme exposé plus haut siman 71.)
מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשובת מהר"י מינץ סי' י"ז):
Il est permis d'épouser une femme à Pourim. (Rema : Tant le 14 que le 15. À plus forte raison est-il permis de faire un pédion haben. Quant à l'usage de porter des masques à Pourim, un homme portant un habit de femme et une femme les habits d'un homme : il n'y a pas d'interdit, puisqu'on n'a d'autre intention que la joie seulement. De même pour le port de kilayim de rang rabbinique. Certains disent que c'est interdit ; mais l'usage suit le premier avis. De même, des gens qui s'arrachent des choses l'un à l'autre par voie de joie : il n'y a pas là de לא תגזול ; on en a l'usage, pourvu qu'on ne fasse rien d'inconvenant selon les notables de la ville.)